האמן רובין רוד חושב מחוץ לקובייה

תערוכתו של האמן הדרום־אפריקאי רובין רוד, שתוצג בגלריה ברוורמן בתל אביב, כוללת תצלומים ועבודות וידיאו, העוסקים במתח שבין הדימוי הנע ובין הדימוי הסטטי

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

"Anima", תערוכת היחיד הראשונה בישראל של האמן רובין רוד, יליד דרום אפריקה, תיפתח ביום שישי בצהריים בגלריה ברוורמן בתל אביב (השרון 12). רוד, שנולד בקייפטאון ב–1975 ובנעוריו היגר לברלין, חי כיום ביוהנסבורג. בתחילת דרכו עסק באמנות רחוב ובגרפיטי: הוא הציג פרפורמנס מבוים שבו הוא פעל וצייר באמצעות ציורי גיר או פחם על קיר ברחוב. עניין זה בא לידי ביטוי גם בתערוכה הנוכחית בישראל שבה ממשיך רוד לעסוק, בדרכו מלאת ההומור, בשאלות הדנות בזיקה שבין הפרקטיקה האמנותית והקולנועית לסוגיות של גזע ומעמד. המרחב הציבורי משמש לרוד מצע לעבודותיו המשלבות ציור ופיסול יחד עם אלמנטים פרפורמטיביים, צילום ועיבודי אנימציה. "אמן מהפכני עכשווי", מצהיר רוד על אופן הפעולה שלו ומתייחס לאסטרטגיה שהוא מפעיל הבוחנת שאלות של תרבות, זהות, היסטוריה ומציאות חברתית.

התערוכה שיציג בתל אביב כוללת ארבע סדרות של צילום ושתי עבודות וידיאו, רובן מהשנתיים האחרונות, העוסקות במתח שבין הדימוי הנע ובין הדימוי הסטטי. מבחינה ויזואלית, מספרת עדי גורה, אוצרת התערוכה, עבודותיו של רוד מזכירות את עיסוקו של אדוארד מייברידג' במחקר שלו על התנועה כרצף מונפש של דימויים יחידים, ואת עבודותיו של ויליאם קנטרידג', האמן הדרום־האפריקאי הידוע שמדגיש סוגיות פוליטיות באמצעות סרטיו המורכבים מסדרות של רישומים ומחיקות.

בסדרות הצילומים שלו משתמש רוד לרוב בכפיל בדמותו או בילדים דרום־אפריקאים שחורים. כך, לדוגמה, העבודה "Kinderstoel" מ–2011 המורכבת מסדרה של 12 צילומים שכל אחד מהם מראה תנועה אחרת המשלימה פעולה וקצב מסוים וכולם חוברים יחד לתנועה מדומיינת אחת. בעבודה זו מתואר משחקם של שני ילדים על רקע קווי המתאר של כיסא ילדים שצורתו מרובעת.

רובין רוד, "36 דרכים לגלגל קובייה", 2011צילום: Robin Rhode

השימוש של רוד בדמות הגברית הבודדה ובילדים נעשה כדי ליצור מעין דיוקן עצמי שמשחזר או ממציא חוויה מכוננת בילדותו של האמן ברחובותיה של קייפטאון. רוד מספר שבהיותו נער השתתף במשחק ילדים שבו שיחקו כולם, ובו הוא נאלץ להיכנס לחדר שירותים, לצייר על אחד מהקירות זוג אופניים ולהעמיד פנים שהוא רוכב עליהן. הדים לזיכרון הילדות המסוים הזה מופיעים בכל עבודותיו של רוד הכוללות דימוי מצויר על הקיר או על הרצפה ודמות כלשהי המנהלת מערכת יחסים עם האובייקט המצויר. לרוב יתקיימו גם ציר נרטיבי כלשהו המתממש בהצבה של דימוי וקול, שימוש באובייקטים יום־יומיים כאופניים, כיסאות או בקבוקים, והנפשה פשוטה המזכירה את המגושמות המכנית שהופיעה בניסיונות הראשונים בתולדות הקולנוע.

ההיסטוריון טום גנינג כותב כי עבודותיו של רוד "בו־זמנית חוגגות אינסוף אפשרויות של החומר אך גם נתקלות בהתנגדות של הנסיבות של אותו חומר בעולם האמיתי". מבחינה זו, הפוטנציאל של האובייקט מופיע באופן כפול, כזה המעורר חוויה של דחייה ומשיכה בו־זמנית, וכזה הנחווה כמשעשע וילדותי אך גם כנשא של ביקורת פוליטית־חברתית. לדוגמה, בעבודה "36 דרכים לגלגל קובייה" נראה גבר לבוש חליפה שמנהל מערכת יחסים משונה עם קובייה של משחקי הימורים. הגבר זורק את הקובייה ומשחק אתה בעוד שהאחרונה מייצרת מעין שובל שנשרך אחריה על גבי הקיר. במקרה הזה "רוד משתמש מבחינה צורנית באלמנטים טעונים כמו העולם הכלכלי בדמות ההימור ובדמות הגבר בחליפה, וכל זה על גבי קיר רחוב הטעון במשמעות חברתית", כדברי גורה. "גם בעבודה אחרת, שבה מופיע אולר הנראה בתחילה כציפור טרף ואז מכפיל את עצמו ומתחיל לרדוף אחרי דמות נוספת, יש שימוש באיקונוגרפיה כדי להביע ביקורת פוליטית".

רוד, שיהיה נוכח בפתיחת תערוכתו, מקיים בעבודותיו דיאלוג מתמיד עם עולם האמנות, וגם מלחין מוזיקה מקורית לסרטיו, בחסות חברת תקליטי הווניל שהוא מייצר אצלו בסטודיו במהדורות מוגבלות. בספרייה שבגלריה יוצג מבחר של תקליטים, של רוד ושל אחרים, שיצאו תחת מכבש הסטודיו של האמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ