איתן בוגנים
איתן בוגנים

החלקים הפרימיטיביים שבבני האדם כגון רגשות, אגרסיות, דינמיקות של יציבות ואי יציבות, שיווי משקל וחוסר איזון, ניגוד בין אהבה לכאב הם המחוללים המרכזיים של מקבץ העבודות שיופיע בתערוכה של האמן והמעצב אריק לוי, "רכיבים פרימיטיבים", שתיפתח מחר (חמישי) בגלריה אלון שגב בתל אביב (רוטשילד 6).

מבחינתו של לוי, החי עם משפחתו בפאריז בשני העשורים האחרונים, אוסף האלמנטים החדש שהוא בחר להציג בתערוכת היחיד שלו אמור לשמש כמעין ראי, אמצעי בעל יכולת החזרה המאפשר לכל המביט בו לראות משהו על עצמו, כאילו היה תעלה או קרש קפיצה לחוויה אישית. התערוכה, לדברי לוי, "היא תהליך של זום־אין, למציאת הרכיב הבסיסי ביותר. היא חיפוש אחר נקודות ההשקה בין הרעיון של איזון מנטלי ופיזי. היכולת של התודעה לתקן ולהציב רכיבים במקום הנכון בשבילנו. התת מודע, כשריר לא נשלט, מארגן מחדש ומגבש באופן סופי מצבים שכמעט יצאו משליטה”.

בתערוכה יציג עבודות פיסול, ציור והדפסות נחושת. סדרת העבודות המכונה "Rockwood Formation” אמנם מצביעה ישירות בשמה על איכות סלעית שקיימת בפני השטח של העבודות, אבל ששת הפסלים שבסדרה רק נראים כמו טור מזדקר של סלעים, הנערמים זה על זה באופן שבו שיווי המשקל שלהם תלוי על בלימה. שלושה מהפסלים עשויים מיציקות ברונזה ושלושת האחרים עשויים מעץ, וכולם מדמים צורה ומרקם של אבן.

אריק לוי, "Micro Rockwood Formation", 2014צילום: גלריה אלון שגב

לוי בונה כל יחידה בנפרד ומחבר אותן מכנית בקומבינציה שונה בכל פסל לכדי תצורה של "טבע חדש, קוד גנטי שבא מציויליזציה שאנחנו לא מכירים", לדבריו. כשהם תיכף ועומדים לנפול, דומים להפליא למגדלי הזן העשויים מחלוקי נחל, נראה "כאילו הרכיבים פשוט הונחו ונערמו זה על גבי זה, על ידי מישהו שכרגע עזב”, הוא מספר.

לצד עבודות הפיסול יוצגו גם כמה עבודות שהן במרחב שבין הציור לפיסול ואף לעיצוב הנמצא ברקע. בשתי העבודות הקרויות "LoveMeTender”, למשל, מופיע קו מתאר של לב התחום במסגרת עץ. הלב שיצר לוי הוא בעצם גדר תיל בעלת קוצים ארוכים יותר מהרגיל, מצופה בזהב. שתי העבודות הנוצצות הללו, אחת גדולה ואחת קטנה יותר, מצביעות לדידו של האמן על שלל הביטוים או הקודים החברתים בתקשורת האנושית הכרוכים בכאב שבאהבה, בלב שבור, וכדומה.

סדרת עבודות נוספת שמעמדה המדיומלי מעורפל היא הסדרה "Impact Composition” המורכבת מלוחות פלדת אל־חלד מלוטשת בגוונים של כסף וברונזה, מחוררות ביריות שירה לוי לעברן באקדח מגנום 44. הלוחות מחוררים במספר יריות שונה ובסדר הופעה משתנה של החורים. הם מונחים על מדפים, משקפים בעיוות מסוים את המתבונן עליהם. בזווית מסוימת נדמה שהצופה בלוח הפלדה זה עתה נורה. מזווית אחרת הוא משמש כעד לאלימות שלכאורה הופעלה על אדם אחר הנמצא בקרבתו. לוי מספר שאין בעבודה הזאת ניסיון מובהק לנקוט עמדה פוליטית, אבל היא מעין מנשר בנוגע לסכסוך האזורי שלנו, שבו אנו גם יורים וגם נורים, מעין חוויה מתקנת "על הדואליות האינסופית של התהליך שנשלט על ידינו והכלים שעומדים לרשותנו כמו מבט, מלה או אקדח”.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ