היחסים בין אבות ובנים נבחנים בתערוכה חדשה בקיבוץ כברי

סמדר שינדלר, אוצרת התערוכה "מרחקיו המוזרים", בחרה בכותרת הלקוחה משירו של יהודה עמיחי "מות אבי" כביטוי למורכבות היחסים למרחק בין אב ובן

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

התערוכה הקבוצתית "מרחקיו המוזרים" שתיפתח באטליה יחיאל שמי (קיבוץ כברי) ביום שבת (8.11) בצהריים תתמקד בהתרחקות של דור ההמשך מהערכים הישנים שגילמו בני הדור הקודם, בדור בוני הקיבוץ ובאבות ובנים בכלל. אוצרת התערוכה, סמדר שינדלר, בחרה בכותרת הלקוחה משירו של יהודה עמיחי "מות אבי", כביטוי למורכבות היחסים, למעגלים ולמרחק בין אב ובן. את מה שזיהתה שינדלר בשירו של עמיחי היא הבחינה גם בעבודות המוצגות בתערוכה. השיר, לדידה של שינדלר, "מקיף בעת ובעונה אחת את רגע ההעדר, את החלל שנוצר ואת הרגע שבו נבחנים היחסים באופנים אחרים".

שינדלר מספרת שנקודת המוצא לתערוכה היתה תצלום מתוך סדרת עבודות של גיא רז, צלם, חוקר ואוצר לצילום מקומי, בה נראה אביו מאחור הולך בשבילי צפון הארץ. באותו תצלום הקרוי "דניאל יחיאל", נראית דמות אביו האגרונום של הצלם, שיערו מלבין וגופו הגרמי נשען על עמוד חשמל, מביט בנוף מגן הפסלים של אטליה שמי בקיבוץ כברי. הניסיון של רז להתקרב אל אביו באמצעות סדרת הצילומים הוא גם בה בעת עדות לפער ולריחוק שנוצר בין הדורות. הצילום של רז מציג דמיון מתעתע בין דמותו של אביו לזו של יחיאל שמי, שהיא כארכיטיפ האב המייסד המיתולוגי, מייצגה של תקופה בתרבות הישראלית.

"דניאל יחיאל", 2006צילום: גיא רז

לצד הסדרה "גב אב" של רז, המורכבת מ-28 צילומים בהם טיילו האב ובנו בצפון הארץ, בחרה שינדלר להציג העתק ברונזה של הפסל "אדם בערבה" מ-1952 של שמי. הפסל הגדול של שמי ניצב עם פניו אל הקיר, כאשר תנועת כף היד של הדמות הגדולה מונחת על הנשר החבור אליו, בדומה לפסל "נמרוד" של דנצינגר. שמי, הנחשב לאבי המופשט, מוצג בתערוכה הנוכחית בעבודה פיגורטיבית המהווה בעצם את נקודת המפנה ההיסטורית שלו אחר המופשט והאוניברסלי. הפרידה מדמות האב נוכחת גם בשני ציוריו של האמן אלי שמיר המוצגים בתערוכה. בציור "פרידה" מ-2012 למשל, נראית דמות האב במרכז התמונה עם גבה המופנה אל הצופה. זווית הראש, הגב המעט כפוף והנתמך בענף עץ, קפלי הבגדים הכחולים השייכים למציאות היומיומית בחייו של האב, "מוחשיות הרגליים הנעולות במגפי עבודה, נטועות באדמה ומבטו הפונה אל מרחבי האינסוף — נראים כמו פרידת האב מהנוף המוכר, מאדמתו", כותבת שינדלר במאמר התערוכה. אחרון המציגים והצעיר שבחבורה הוא עודד הירש עם עבודת הוידיאו "50 כחול" הקרויה על שם תג הכביסה של משפחתו בקיבוץ אפיקים. הסרט עוקב אחר איש צעיר, אחיו של האמן, הדוחף כיסא גלגלים, עליו יושב גבר מבוגר ונכה, אביו של האמן שנותר נכה לאחר תאונת דרכים. הכיסא מפלס את דרכו בקושי רב, גלגליו נתקעים בבוץ והוא מתהפך. בעמל רב מובל הנכה הלבוש במעיל צהוב אל שפת הכנרת, שם מזדקר מגדל שמירה גבוה שבנה האמן. יחד עם שמונה גברים עטויים באותם מעילי פלסטיק צהובים כשל עובדי ענף הדייג בקיבוץ, הם מניפים את הירש האב בכיסאו אל ראש המגדל, שם הוא נשאר לבד. "הסצנה היא מטאפורה למאמץ האינסופי להגיע למטרה אוטופית שאינה בת מימוש. היתה זו הפעם הראשונה שעודד נשא את עיניו לגובה אל אביו, מבט מאדיר שבדרך כלל ילד נושא אל אביו הגיבור, מראה שלא יכול היה להתקיים בין עודד לאביו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ