גוף היצירה של בועז ברקני ועמי רביב

תערוכותיהם של ברקני ורביב, שייפתחו מחר בגלריה הקיבוץ בתל אביב, ינסו לברר מהי טביעת הגוף של האמן הנותרת בעבודות המוגמרות שלו

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן בוגנים

הניסיון ליצור ולחוות אמנות בצורה פיזית ומנטלית עומד במוקד שתי תערוכות יחיד שייפתחו מחר (חמישי) בגלריה הקיבוץ בתל אביב (דב הוז 25). תחת השם המשותף “ניסיוני" יציגו צמד האמנים בועז ברקני ועמי רביב תערוכה המורכבת ממופשט בצבעי מונוכרום, שפה מינימלית וניסיון לברר סוגיות בסיסיות הנוגעות למדיום הציור והפיסול. המשותף לשני האמנים, לדידה של אוצרת התערוכה, יעל קיני, הוא הפעולה הפיזית המשמעותית המתרחשת בסטודיו בעת המלאכה וטביעת הגוף שנותרת בעבודות הסופיות.

ברקני, יליד 1984, יציג כ–15 ציורי שמן קטנים המצוירים בגוני אפור, עם משיכות מכחול מונוכרומטיות. "ניסיתי ליצור ציור שיתקיים בתנאים המינימליים שיכולתי ועדיין יחזיק את האיכויות של ציור", אומר ברקני, החותר כאמור לקדם ציור שמתקיים כתיעוד של פעולה ולא כיצירה של דימוי. קיני מספרת שהאתגר שעמד בו ברקני היה התייחסות לגבולות הבד הקטן ובמקביל לפעולת הציור המתרחשת בתוך רשת של תחושות, אירועים ופעולות אנרגטיות שהציור הוא רק חלק ממנה, "ואחר כך לנסות ליצור משמעויות בציור המופשט כמו סימני כתב, לאגד את כל החוויות לסימן אחד שבכל זאת יש בו בהירות”.

רביב, יליד 1975, יציג לצדו של ברקני כעשר עבודות פיסוליות גדולות הנעות בין אשליה של דו ממד לתלת ממד בזכות תהליך של פירוק וגריעה במפסלת בעץ התעשייתי שאותו הוא בונה ועוטף מחדש בהדבקה בלינוליאום. רביב גורע ומוסיף מהחומר בהתאם לרישום גופו המוטל על פני השטח, שאותו הוא צובע בגוון אחיד, ואז כאילו חובש אותו בחומר אחר. הגוונים והעומקים בעבודות המונוכרומטיות בצבעי "בתי חולים" של רביב נוצרים מתוך הצללים התלת ממדיים. עצם פעולת החבישה של חומר הפוגש חומר אחר נראית משמעותית בעיניה של קיני. "זו מייצרת מחדש חוויה של גוף שהטביע את עצמו על מצע המקבל הטבעה זו", היא כותבת בטקסט התערוכה. "העבודה נראית כמו מזרון מצופה, אולי שעוונית. מתקבל מרחב שכיבה או מנוחה, למרות קושיו הרב”.

בועז ברקני, ללא כותרת, 2014

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ