אלעד קופלר נותן ביטוי לחרדות המלחמה

בתערוכה "פינוי בינוי" מציג האמן אלעד קופלר סדרת ציורים בה הוא "משחזר באובססיביות מנגנון של הדחקה", בעקבות המלחמה שהתרחשה בקיץ האחרון

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

סדרת ציורים חדשה תוצג בתערוכה "פינוי בינוי" של האמן אלעד קופלר שתיפתח מחר (חמישי 11.12) בערב בגלריה פיינברג פרוג'קטס בתל אביב (שביל המפעל 3). קופלר, יליד 1974, עושה שימוש בציוריו גדולי הממדים בצבעוניות עזה ובקומפוזיציות מרובדות שנראה כאילו הן מערערות על איזון, משמשות מעין קונסטרוקציה מטה לנפול שמתוכה נבנה הציור. אוצרת התערוכה, ים המאירי, כותבת במאמרה שבעבודותיו של קופלר ההרס הציורי הופך לסדר חדש, "סדר ששב וקורס לתוך עצמו,כשהפיגורטיבי הופך למופשט, ונבנה ומתפרק בו זמנית. זהו מעין בית חרושת פנימי בו לאחר שהכול נהרס, ממשיך הכוח להוסיף ולהרוס".

ששת הציורים המרובדים של קופלר המוצגים בתערוכה הופכים אם כן למעין שיקוף של מציאות מפורקת, אפוקליפטית ומרוסקת לשלל פרספקטיבות. גם כתמי הצבע הרבים הצפים מעל ובתוך הקונסטרוקציות נטולות המרכז ברוח הקוביזם, וגם המושג הנדל"ני "פינוי בינוי" המתנוסס ככותרת התערוכה, מרמזים על פוטנציאל של הרס המוחק את העבר. קופלר עצמו מספר על תחושת החורבן: "אני חייב למחוק. אני עושה ומוחק", הוא אומר ומוסיף, "אני משחזר באובססיביות מנגנון של הדחקה, כי מראים לנו שהבית התמוטט כאילו בטעות. הציור מפורק ושטוח. מתפורר. אחרי הקיץ האחרון כמעט כבר לא היה מה לפרק יותר. הציור של 'הסטודיו' הוא בניה שלאחריה גירודים אינסופיים. הייתי חייב לעצור את הפירוק כי כמעט שלא נשאר בד".

אלעד קופלר, ללא כותרת, 2014

קופלר מספר שהתערוכה נולדה בעקבות המלחמה בקיץ האחרון בו רמות החרדה שלו הגיעו לשיאים חדשים. ההתנודדות חסרת הביטחון והדאגה המכרסמת לשלומם של אהוביו הובילה אותו למסקנה שעליו להוסיף ולצייר על מנת לעבד את החרדה בלא להיכנע לאיבוד אחיזה טוטאלי. העבודות, לדברי קופלר, עוסקות בו זמנית גם בשאלה האם באמת ובתמים יש לאמנות דבר מה להציע ולתת והאם היא יכולה להתקיים במרחב ממשי אכזר. במובן זה הציור, מבחינת האמן, הוא קרן של שפיות. חרדה נוספת הכרוכה בתערוכה ובקיץ האחרון, היא הפחד לאבד את הבית. "מדוע אדם שמנסה לבנות משהו ו'לנסח' בית, מצייר למעשה עיי חורבות והריסות ומציב אותם באופן כה ישיר אל מול פני הצופה?", שואל קופלר ומשיב, "אולי אני מנסה לפרק עד היסוד לפני שאניח את אבן הפינה. אשתי שבה ומבקשת ממני לצייר פעם משהו שמח הביתה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ