מבט מיוסר

תערוכה היחיד של רועי אפרת, שתיפתח הערב בגלריה ברוורמן בתל אביב, בנויה מארבעה מיצבי וידיאו המבוססים על המחזה "אנטיגונה"

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן בוגנים

בגלריה ברוורמן בתל אביב (השרון 12) תיפתח הערב תערוכת היחיד הראשונה של האמן, הרקדן והכוריאוגרף רועי אפרת. בשנתיים האחרונות עבד אפרת, יליד 1979, על התערוכה הבנויה מארבעה מיצבי וידיאו המבוססים על המחזה "אנטיגונה". במיצבי הווידאו שלו נוהג אפרת לשלב ולבלבל בין ציור, סאונד והקרנות וידיאו. הפעם עשה זאת כדי להציג את המחזה באמצעים וויזואליים אחרים. אפרת גם שילב בהקרנות הווידיאו את דמותו שלו נעה על גבי הציורים שהוא יצר בידיו כמבקש לעורר אותם, לפעול עליהם פעם נוספת.

בכניסה לחלל הגלריה יציג אפרת את העבודה "שובי", שבה מופיע ציור של נערה כפופה ועליה מוקרנת דמות אנושית המנפישה את הציור. אותה דמות מוקרנת היא בעצם אנטיגונה בסצינת הפתיחה של המחזה, שבו היא בוכה ומחפשת את קרבתה של האומנת. בהמשך חלל הכניסה מוצגת העבודה "חזרה לא תקנית" המראה בלופ שריפה של קן ריק. הווידיאו המוקרן על הציור משנה לכאורה את פני השטח של הבד, שורף לכדי עפר את הדימוי, מתנדף וחוזר חלילה.

בחלל המרכזי של הגלריה מוצבת העבודה "פרולוג/אפילוג" המורכבת מפריימים לסטורי־בורד המתארים את סיפורה של הגיבורה המיוסרת, בתו ואחותו למחצה של אדיפוס, לפי עיבודו של המחזאי ז׳אן אנווי. אפרת הרכיב קולאז' של דימויים שליקט בספריות וברשת, ועיבד אותם לציורים על גבי כריכות של ספרים ישנים. האמן תלה את הציורים בצורה עוקבת המקלה על צירופם לכדי נרטיב, וכדי לאפשר את ההתעכבות על הציור עצמו, אף על פי שהציור אצל אפרת הוא בעיקר מצע לדמויות המוקרנות עליו, מיזנסצינה לנרטיב המרכזי. "אפרת מבקש לחשוב מחדש על האופן שבו אנו מבקשים מהציור להופיע בעולם, וכיצד הנרטיב אינו אלא מסגרת שניתנת לפירוק ולהרכבה מחדש”, כותבת במאמרה אוצרת התערוכה, עדי גורה. בהמשך התערוכה נכללת עבודה שבה נשמע דיאלוג בין דמות נשית, הכלאה בין אנטיגונה ומדריכת מוזיאון, לבין גבר, שהוא הצייר, הבמאי או הצופה. קולה של הדמות הנשית נשמע שוב ושוב, ומסביבה צפים ועולים דימויים מרצדים הדומים לפרסומות באינטרנט. גורה מספרת ששם העבודה מתייחס לעולם הביולוגיה, המבקש להפריד בין חלקי הגנים השונים, להסיר את המטען הגנטי של אותו תא. "בהשאלה יוצר אפרת פרסומות אשר קוראות להסרת המטען הגנטי, כמעין פאראפרזה על האופן בו יש להסיר את אותו רגש מתוך המדיום עצמו”, כותבת גורה.

בבייקרי, החלל התחתון של הגלריה, מוצגת “קקטוס", עבודתו של שחר פרדי כסלו. האובייקט הפיסולי שבנה כסלו עשוי שרף אפוקסי, אדמה, פלטת מתכת ועץ לבן, ומדמה בחלקו העליון מעין חומר אורגני ירוק ושעיר, בעוד חלקו התחתון מתפקד כמעמד עץ ריבועי, עליו מונחת פלטת ברזל שמחזיקה את אותה ישות ירוקה ומזדקרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ