שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איתן בוגנים
איתן בוגנים

שש תערוכות של אמנים ערבים ייפתחו בשבת (24.1) בצהריים בגלריה לאמנות באום אל־פחם. האמנית פאטמה שנאן דרע, שנולדה וגדלה בכפר הדרוזי ג'וליס, תציג את תערוכתה "רצף מרחבי אחד" ובה ציורים סביב מוטיב השטיח. שנאן, שציירה בעבר סדרות שבהן כיכבה שרשרת ה"מסבחה" כמסמנת סמכות אב, מטפלת הפעם בשטיח כמי שבאה אל הגרעין המשפחתי מתוך ההקשר הנשי של השטיח הביתי. השטיח מופיע באתרים שונים: בתוך ביתה, בסמוך לקיר כשעומדת עליו ילדה, עם סימן של משחק "קלאס", במרפסת מול הנוף, על מעקה הבית, על גגות הכפר, מוטל על הכביש, נפרש בשדה הפתוח עד קו האופק, מגולגל בפינת חדר ועוד.

סיפורה של שנאן הוא סיפור יציאתו של השטיח מן הבית לעולם כמהלך שסופו אובדן, "אך בה בעת זה סיפור יציאתה של אמנית צעירה מביתה אל העולם כמי שמאששת את עצמאותה, חירותה וידיעתה את עצמה", כותב גדעון עפרת בקטלוג התערוכה. לפי עפרת, מסעה הציורי של שנאן הוא מסע של אני מורד וחתרני.

פאטמה שנאן דרע, "בית 3", 2014צילום: ליאת אלבלינג

"בחברה הדרוזית שבה גדלתי השטיח הוא פריט יקר ערך, היחס אליו לרוב אינו פרופורציונלי, אסור לדרוך עליו, אסור שיתלכלך", מספרת האמנית, "הנשים מטפלות בו באובססיביות, מנקות, מנערות, מברישות. הפגיעה בשטיח יכולה להיתפס כמרד, מרד של ילדה שלא נותנים לה לשחק בחוץ". גם אוצרת התערוכה, כרמית בלומנזון, מציינת במאמרה את הזיקה שבין דימוי השטיח למגמות אמנותיות ופמיניסטיות שהופיעו בשנות ה–70 של המאה הקודמת, וקושרת את ציוריה של שנאן לאמניות שאימצו מוטיבים אורנמנטליים וטכניקות של מלאכת יד כהיפוך מכוון לצורניות מודרניסטית מזוככת, על מנת לעורר שאלות בדבר תפקידה של האישה בחברה.

השטיחים המצוירים של שנאן, לפיכך, "משקפים את התהליך שבו מוצרי מלאכת הכפיים הנשיים, מוצרי הפולקלור והאמנות השימושית, נטמעו בתוך שפת האמנות הקאנונית והפכו לחלק מאמצעי הביטוי בפרקטיקת האמנות העכשווית", כותבת בלומנזון.

לצידה של שנאן יציג נידאל ג'בארין את תערוכתו "מתפרק", המלווה בתת־הכותרת "האימפרסיוניזם ביצירותיו של נידאל ג'בארין: בין סטרוקטורליזם לדקונסטרוקציה". ג'בארין, יליד אום אל־פחם, יציג סדרה של פסלי ראשים מאבן ומבזלת, לצד מקבץ ציורי נוף, פורטרטים עצמיים ודמויות שונות מעברו של האמן. פריד אבו שקרה, אוצר התערוכה, מכנה את ג'בארין אמן אימפרסיוניסטי, שהמחויבות שלו נתונה רק לתפיסה החושית ולציור אשר הוא רואה וחש ברגע כלשהו, גם אם אחרים לא ראו זאת, "גם אם הרושם שנקלט נוגד את הערכים הנשגבים וייתכן שאף פוגע ברגשות הצופה".

במוקד עשייתו של ג'בארין עומד המתח בין הנטייה שלו להבעה אימפרסיוניסטית אגב אימוץ סגנון וגישה מערביים־אירופאים, לבין הרצון לנסח זהות אמנותית פלסטינית ערבית ייחודית. לדידו של האוצר, קשה שלא לראות את הדמיון בין היצירות של "אמן ערבי כנידאל לבין יצירותיו של אמן מערבי אחר, בין התרבות הערבית האיסלאמית־מזרחית לבין התרבות המערבית, בין האוריינטליסטים לבין המערביסטים".

האמן הצעיר כרים אבו שקרה יציג במקביל את התערוכה "אחדות האדם, הטבע והחיה", המורכבת מסדרה גדולה של ציורים ובהם משולבים שלושה מרכיבים: האדם, הטבע ובעלי חיים, בעיקר ציפורים ודגים — כולם כמעין ביטוי אוטוביוגרפי של האמן. בהשפעה ישירה מהאמן המנוח עאסם אבו שקרה, מציג כרים אבו שקרה לצד זה גם סדרה של ציורי שיחי צבר, צבעוניים ברובם. בתערוכתו מנסה האמן לגשר על הפער בין האדם לבין הטבע, עד כדי כך שהצבר, הציפורים ובעלי החיים יכולים להיחשב למייצגים של דיוקנאות עצמיים נסתרים הטמונים בזיכרונו. "זיכרון העבר נקרא להופיע מחדש ולהפוך לישות חומרית באמצעות העברתו מהדמיון אל הציור", כותבת עיאדה נסראללה במאמרה הקצר.

האמנית סאמח שחאדה תפתח את התערוכה "מבוקשת" ובה רישומים הנעים בין עולמה הפנימי לזה החברתי. בנוסף יציג זאפר שורבגני, אמן מאום אל־פחם שעבודתו טרם זכתה לחשיפה, תערוכת יחיד שאצר אנטואן שלחט. כמו כן, תוצג עבודת הווידיאו "New Born" של האמנית ראידה אדון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ