נעים מאוד, ג'סי כהן

שנה של צילומים במרכז המסחרי, תמונות מאלבומים ישנים ושיחות עם התושבים מרכיבים את תערוכתה של דפנה שלום על שכונת ג'סי כהן

איתן בוגנים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום של דפנה שלום בתערוכה "זהות וזיהוי"
צילום של דפנה שלום בתערוכה "זהות וזיהוי"צילום: דפנה שלום

סיפורה של שכונת ג'סי כהן בחולון יובא במוצאי שבת בתערוכת היחיד ״זהות וזיהוי״ של האמנית דפנה שלום, שיוצג במרכז לאמנות דיגיטלית (האמוראים 4) השוכן בשכונה. תערוכתה של שלום היא סיכום של תהליך עבודה שבו צילמה, אספה ותיעדה את הכרוניקה הרחוקה והעכשווית של שלל האנשים והעדות המאכלסים את ג'סי כהן. הסיפור מובא באמצעות צילומי פורטרטים, אוסף של תצלומים מאלבומי משפחה ושיחות עם תושבי השכונה.

בהמשך לעיסוקה של שלום ״בפוליטיקה של הזהות ובשבר שבין מסורתיות ומודרניות״ — כלשון ההודעה שיצאה מטעם המרכז — הקימה שלום הקימה לצורך הפרויקט סטודיו לצילום שפעל שנה שלמה במרכז המסחרי בשכונה. בסטודיו הזמני היא צילמה את התושבים וסרקה תצלומים היסטוריים, ומחוץ לסטודיו תיעדה את תושבי השכונה בבתיהם, בין השאר כשהם מעיינים באלבומים משפחתיים החושפים תמונות ישנות מחולון, יוון, מרוקו, רוסיה ועוד. לכך נוספו שיחות עם האנשים, המעניקות לתצלומים הישנים הקשר אישי והיסטורי.

צילום של דפנה שלום בתערוכה "זהות וזיהוי"
צילום של דפנה שלום בתערוכה "זהות וזיהוי"צילום: דפנה שלום
צילום של דפנה שלום בתערוכה "זהות וזיהוי"
צילום של דפנה שלום בתערוכה "זהות וזיהוי"צילום: דפנה שלום

בתערוכה זו משתלבת שלום במסורת ארוכה של ז׳אנר הצילום החברתי. העבודות בתערוכה נוצרו "תוך פתיחת הפרקטיקה הצילומית לדיון, כך שמעשה התיעוד והבימוי הפכו לשיתופיים״, כלשון ההודעה. העבודה כללה עיבוד משותף של תכנים רגשיים, אינטלקטואליים וקהילתיים, תוך חשיפת תושבי השכונה למנגנוני הצילום ודיון על תהליכי הייצוג, סטריאוטיפים, ריבוי זהויות, גלי העלייה ותהליכי המחיקה ההיסטוריים שהיוו חלק ממדיניות כור ההיתוך בישראל.

חומרי התערוכה ימשיכו לתפקד כארכיון מתהווה גם לאחר סגירת התערוכה ויהיו נגישים לציבור. בהודעה מטעם המרכז נאמר כי ג'סי כהן היא שכונה בעלת סטיגמה שלילית מחד והיעדר ייצוג היסטורי מאידך. הרקע של התושבים (מהגרים מארצות ערב, ממדינות ברית המועצות לשעבר ומאתיופיה) וסיפור הגעתם לשכונה אינו זוכה לרוב להתייחסות ואף מושתק. התערוכה, לפיכך, ״נותנת במה לייצוג של השכונה לא מנקודת מבט חיצונית, אלא כתוצאה של מפגשים ושיחות בין האמנית לתושבים, תוך טשטוש התפקידים הקלאסיים של אמן־צלם, מצולם וצופה.״

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ