בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמנית שמחזירה את פליטי עין חוד למוזיאון בעין הוד

במוזיאון ינקו דאדא יוצגו שלושה מיצבים, ובמרכזם זה של נועה לשם־גרדוס, המשרטט מחדש את נוכחות האדם במבנה התצוגה ואת היעדרותם מהמקום של פליטי עין חוד

5תגובות

שלוש תערוכות שהן מיצב תלוי חלל המתייחס למקומו של האדם בחלל ייפתחו בשבת בצהריים (5.12) במוזיאון ינקו דאדא בכפר האמנים עין הוד. נועה לשם־גרדוס, בתערוכה ראשונה בישראל לאחר שמונה שנים שבהן חיה ולמדה בניו יורק, תציג את המיצב המרכזי במוזיאון, "באוויר הנקי מעשן". זה מיצב אינטראקטיבי מורכב שנולד מתוך מחשבה על מערכת הצירים (הגריד) של תקרת ומבנה המוזיאון, על הרשת הממשית שתומכת ומפצלת את הבניין. הגריד של חלל המוזיאון משמש בידיה כקואורדינטות חלקיות להתמצאות וכמקור לאובייקטים פיסוליים־רישומיים הצומחים באופן כמו־אורגני מהתקרה.

לשם־גרדוס השתמשה בפסי אלומיניום תעשייתים שיורדים מהתקרה, פוגשים את הרצפה ומבצעים בדרך פיתולים היוצרים מעין רישום תלת־ממדי בחלל כולו. האמנית משתמשת בשפת הגריד, "ובכך מאפשרת לנו להיכנס בביטחון לעולם מוכר", כותבת אוצרת התערוכה, מאיה כהן־לוי. "היא נותנת לנו נקודות אחיזה המאפשרות לנווט בתחושת יציבות לכאורה. אך משנכנסנו לתוך העולם שיצרה עבורנו מיטשטשים הגבולות, נוצרים חללים חדשים, ומקומות אחרים הפונים לקטגוריות מחשבתיות שונות מתערבבים אלה באלה".

נועה לשם־גרדוס, ״מה איפה״, 2015
נועה לשם גרדוס

במרכז החלל בנתה האמנית את מיצב הווידיאו "מה איפה", על פי מחזה של סמואל בקט, כשהיא מפרקת את שלושת השחקנים המשתתפים לתשעה מוניטורים המקרינים שלושה תקריבים של ראש, חלציים וכפות רגליים. לשם־גרדוס שמרה על ההנחיות שבמחזה המקורי וחילקה את הבמה לשלושה פתחים המשמשים לכניסות וליציאות של השחקנים, והציבה אותם על עמודי החלל בהתאם למחשבותיה על הגריד. בנוסף, הציבה האמנית שתי הקרנות נפרדות של צללית של מה שנראה כשומר — אחד יושב והאחר עומד — כשמדי פעם הם נושמים וזזים, ובסמוך תלתה חלון שמתאים לגריד מבחינת הפרופורציות שלו, ובתוכו, כאילו מעבר לו, מוקרן קטע מתוך סרט שצולם ב–1948 ובו רואים קבוצה של פליטים הולכת ללא תכלית.

אוצרת התערוכה מציינת שהתערוכה נעה בין הביקורתי־פוליטי לחוויה הקיומית של האדם במציאות ימינו. ״הצופה נע בחלל התערוכה כשגבולותיה של זו מיטשטשים תדיר וחלליה נארגים ומקופלים זה לתוך זה". גם את הקיר שמחלק את החלל ניסתה האמנית לטשטש בעזרת צמד הקרנות הממלאות את הקיר כולו מכל הכיוונים, המראות בעצם את החלל שהקיר מסתיר. מצלמה שפועלת בזמן אמת מצלמת את המתרחש מעבר לקיר ומקרינה אותו אל הקיר האחד, ואילו בצד האחר ההקרנה מוקלטת מראש. "הנוכחות העיקרית בחלל התערוכה היא של הנעדרים. חסרים האובייקטים המטילים את הצללים. נוכחות פליטי עין חוד הצועדים במקום לשום מקום היא נוכחות המלווה את הצופה בתערוכה", כותבת כהן לוי ומוסיפה שההיעדר וההדחקה ״נוכחים בחלל בעוצמה, ובאופן מטריד מגדירים אותו, ואותנו״.

במקביל לתערוכה של לשם־גרדוס יפתחו בחלל הגלריה העליונה גידי סמילנסקי ורותם ריטוב את המיצב "רפאים", המורכב מעמוד מעוטר בזרים צבעוניים שצומח ממשטח של אדמה ונחסם בתקרת הגלריה, ומרישומי צריבה על פח של שרידי דמויות אנוש. בעוד שתחת ידיה של ריטוב הופכים זרי הפרחים החגיגיים לעדות למוות ושכול, הרי רישומי הדמויות של סמילנסקי -— ספק רוחות רפאים, ספק שרידים אנושיים — מוסיפים ממד אוניברסלי ואפוקליפטי למיצב.

בחלל הכניסה למוזיאון מציגה האמנית הסרבית ליליאנה בורסאצ'ה את המיצב "מוקדש ללוגוס" הבנוי מריבוע, עיגול וצורה שלישית חופשית ופתוחה, עשויה מעלים מוזהבים מעוטרים ברישום דמוי כתב. הצורות יודבקו על ידי קהל המבקרים בפתיחת התערוכה במעין "פעולה", בהנחייתן של האמנית ושל אוצרת התערוכה, רינה גנוסוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו