קרקס של איקונוגרפיה פוטוגנית

"אביבה אירופה", תערוכתה של האמנית ענבל מנדס־פלור שתיפתח בסוף השבוע בגלריית כורש בירושלים, עוסקת בנשים לוחמות מורדות

איתן בוגנים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

תערוכת היחיד הראשונה במסגרת "פרויקט אמן" של גלריית כורש 14 הירושלמית (כורש 14) תיפתח במוצאי שבת. הפרויקט, שמטרתו לאפשר לארבעה אמנים בשנה לחסות תחת חממת יצירה המספקת ליווי, הנחיה ומענק, ייחנך עם התערוכה "אביבה אירופה" של ענבל מנדס־פלור.

האמנית, בוגרת תוכנית התואר השני של אוניברסיטת חיפה, תציג את תערוכת היחיד השנייה שלה, שבה יייכללו ציורי נייר גדולים, צבעוניים, המתארים נשים לוחמות מורדות, מהאקטואליה ומהתרבות הפופולרית, כגון נשות ארגון "פמן" הפמיניסטי הנוהגות להפגין בחזה חשוף, "הכנופייה של הגולבי הוורוד" שנלחמות בתופעת האונס בהודו, לוחמות כורדיות יזדיות ועוד.

ענבל מנדס־פלור, "הקרב האחרון", 2016
ענבל מנדס־פלור, "הקרב האחרון", 2016צילום: אייל פישר

אוצרות התערוכה ומנהלות הפרויקט, ורד חדד והילי גרינפלד, מספרות שהציורים בתערוכה מנבאים עתיד בדיוני חדש בו ישלטו הנשים באירופה החדשה: "בציורים מתוארות נשים שנלחמות בחכמה וכוח על זכותן, כולן דמויות נערצות ע"י האמנית. הנשים חזקות ומגיבות לחברה המאופיינת באלימות, גזענות, סקסיזם וצביעות". הן כותבות בטקסט התערוכה. דוגמה מובהקת לכך היא נוכחותה של "אירופה", הדמות הנשית המיתולגית שנאנסה על ידי זאוס בדמות שור, המופיעה בציור של מנדס־פלור כאשה שחורה אפריקאית, מהגרת, רוכבת על גבו של פר אדום.

את הפאתוס והאינטנסיביות של הדימויים משלימים מצעי הנייר הגדולים, השימוש בטושים, ספריי, דיו ושמן, הצבעים הזוהרים, הפרטים הרבים והנופך הפסיכדלי שהם מציעים. הכאוס שנוצר בעבודותיה של האמנית, אם לארבעה ילדים, מתייחס גם לתרבות הטראנס ממנה מושפעת מנדס־פלור, ״ומחזירה אותנו שוב לטראנס שנמצא בלחימה, בדמויות מלאות תשוקה, כעס, יופי וגאווה", לדברי האוצרות.

בציור "הקרב האחרון" למשל, נראית קבוצה של נשים עירומות למחצה באמצעיתו של מאבק בשני זאבים אפורים הנושאים על זרועם את סמל המשטרה, כשברקע רוחשת לה מעין ביצה קדמונית או פעפוע של לבה. בציור אחר רוכנת קבוצה של ארבע נשים־חיילות, תוך שהן מכוונות את נשקן לעבר מטרה לא נודעת, תחת שמיים שנדמים כנוטפי רעל. הזאבים האפורים אמנם אורבים בציורים נוספים, אך הנשים, על שלל הזהויות שלהן, הן מרכז הציור, ומסביבן הכל נדמה כגולש לכאוס זרחני. שתי האוצרות היו ערות לכך שהשפע והעודפות שבציורים מתפרצים מהם לכל עבר, "ומתנפלים על הנכנס לגלריה מכל הכיוונים. הצופה מוצף בדימויים נשים, מאבקים וצבעים". לדבריהן.

מנדס־פלור, המספרת על יצרים של מרדנות ואנרכיזם לא ממומשים שמקבלים במה בציורים, מעידה שהיא מוקסמת מדמותן של נשות ארגון פמן, היות ויש בהן הרבה סתירות, "הן כולן כוסיות־על שמייצרות בהפגנות שלהן קרקס של איקונוגרפיה פוטוגנית", היא מבהירה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ