כמעט כמו בריז'יט בארדו

ציורי שמן, בהשראת "ואלוהים ברא את אשה" וסרטים אחרים, מוצגים בתערוכה החדשה של אורן בן מורה

איתן בוגנים
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן בוגנים

בגלריה נגא בתל אביב (אחד העם 60) תיפתח מחר (חמישי) תערוכת היחיד "רגשות עמוקים" של אורן בן מורה. האמנית תציג בתערוכה סדרה של ציורי שמן על בד לרוב, מקבץ שעליו עבדה בשנים האחרונות. חומרי הגלם או מושאי ההתבוננות שלה היו סרטי קולנוע וליתר דיוק הסרט "ואלוהים ברא את האשה" של רוז'ה ואדים מ–1956, בכיכובה של בריז'יט בארדו. בן מורה אמנם שואבת השראה ישירה מהסרט, אבל האופן שבו היא מציירת את הסצינות הקולנועיות מתוכו לא מאפשר לזהות את השחקנים ואפילו לא את הסרט עצמו, חוץ אולי משלושה ציורי דיוקן קטני ממדים שבהם מגיחה דמותה של בארדו ושערה הצהבהב מתבדר ברוח. ככלל, כוכבת הסרט לא מופיעה במרבית הציורים שבתערוכה. כשהיא כן נמצאת בחדרים השונים המופיעים תדיר בציוריה של בן מורה, יחד עם דמויות אחרות, היא נראית מאחור או מטושטשת.

אורן בן מורה, "ג'ולייט 1", 2016
אורן בן מורה, "ג'ולייט 1", 2016צילום: אבי אמסלם / באדיבות נגא גלריה לאמנות עכשווית

בטקסט התערוכה מזכירה נעמי סימן־טוב את מאמרה של סימון דה בובואר שבו מוצגת בארדו, שדמותה, כפי שנבראה על ידי ואדים על המסך, נושאת בשורת השחרור המיני, מעין דמות מודרנית ועכשווית של החירות (המינית), שוברת טאבואים, המובילה את גדודי הצעירים אחריה אל החופש והשוויון המיני. בן מורה מצלמת פריימים מהסרט במצלמה של הטלפון הנייד ואז מציירת על פי התצלומים. סימן־טוב כותבת שאין דימוי יציב אחד להיאחז בו בציורים של בן מורה. "חולצה וגו של אשה הנראית מאחור, מתמוססים לתוך הפתח, מכנסיים שחורות של גבר הניצב בדלת מתאחדות לבסיס, הופכות אותו למנורה או קולב עומד, הדלת החומה היא המשך של מקטורן חום".

הדמויות והרהיטים והחדרים מטופלים באופן שנע בין שטיחות לבין רמזים לתלת ממד, כאילו היו חלק ממשטחי הצבע. הדמויות בציורים העסוקות כל העת בתנועה ובמעבר מוותרות על מוחשיות, פלסטיות ונפח, גולשות ונוזלות לעתים. לדברי סימן־טוב, אצל בן מורה היקום שעוסק ב"תזוזה של נפחים ומשטחים, של אור צל, משחק של החלל והזמן, הדמויות והיחסים שנותרים ברקע או נשמטים כליל" מספר דווקא סיפור אחר. (דימוי: אורן בן מורה, "ג'ולייט 1", 2016)

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ