בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו: אמנות רחוב

הסטודיו של יואב אפרתי הוא כל בית קפה שהוא יושב בו. הבעיה היחידה מתעוררת כשצריך לבחור רישומים לתערוכה, כי חלק מהציורים נעשו על הקירות

תגובות

יואב אפרתי, רשם ומורה מוערך כבר יותר משני עשורים, מסתובב הרבה ברחובות העיר תל אביב. תמיד עם תיק גדול, רוכב על אופניים ממקום למקום. כמו הדמויות שהוא נוהג לרשום, גם בו אפשר להיתקל בבית קפה או על ספסל ברחוב. למעשה, את ביקור הסטודיו שלו ביקש אפרתי לקיים בבית הקפה תוצרת הארץ בתל אביב.

היות שלא מדובר באדם ובאמן שגרתי, הבקשה להיפגש בבית קפה איננה מפתיעה. גם תערוכתו "רישומים", המוצגת בימים אלה במוזיאון תל אביב, אינה קונבנציונלית ואפרתי נענה להגדרתה כמעין "באג במערכת". עם הכניסה אל בית הקפה הוא ניגש אל החלל הצפוף ומצביע על הקיר שמשמאל לכניסה, צמוד למקרר השתייה. על הקיר רשומה דמות אשה שקווי המתאר שלה הולכים ונעלמים. אפרתי פותח את דלת המקרר ומסביר כי אדי המקרר ממיסים את הציור אט אט.

אפרתי, יליד 1965, אינו דואג לגורל הציור. "אני אוהב מאוד את ההיעלמות, או את ההיטמעות של העבודה עד כדי כך שלא רואים אותה או שהיא כבר נראית חלק מהמקום. כל רישומי הקיר נעלמים מתישהו וכולם נהפכים לצילומים בטלפון הנייד. יש בזה משהו טוב מאוד - לפנות מקום".

את ציור בית הקפה הראשון שלו יצר בקפה באצ'ו, המרוחק כמה עשרות מטרים מקפה תוצרת הארץ. בעלי הבאצ'ו אז, רעות עירון ובן זוגה הצייר יוני גולד, הציגו במקום תערוכות מתחלפות ופנו אל אפרתי כדי שיציג גם הוא. "זו היתה חוויה מדהימה", הוא נזכר. "הרישום יכול להיות בכל מקום. אני מעביר את הקווים בין בתי הקפה, למוזיאון ומחוצה לו. יש ברישום משהו שמתקרב לצופה, אבל הוא גם יכול לא לראות אותו. בבתי קפה הגישה היא שהאמנות הולכת אל הצופה ולא להיפך".

אפרתי בבית הקפה. הציור שליד המקרר נעלם אט אט בגלל האדים | תצלום: אורי גרשוני

איך נוצר החיבור בינו לבין המקומות הללו? "זה תוצאה של קשר עם המקום ועם הבעלים. הם מאוד אמיצים מצדם - אומרים לי לעשות מה שאני רוצה. הם מתנסים יחד אתי, אין פה אוצרות. זו מערכת יחסים אחרת. הדיל מאוד פשוט - אם זה לא נראה למישהו הוא יכול למחוק".

לדבריו, "אמנות הוצגה בבתי קפה שנים. אני לא המצאתי את הטרנד. להיפך, אני שב למשהו קלאסי לחלוטין". לדבריו, כמה מאפיינים מייחדים את ציורי בתי הקפה מרישומי הנייר הרגילים. "זו לא קובייה לבנה, יש בה כמה דברים נתונים וזהו אתגר לעשות סייט-ספציפיות בבית קפה". בבאצ'ו, לדוגמה, נצמד אפרתי לגרם המדרגות שמוביל את היושבים לקומת הגלריה. תחתיו הוא צייר אשה כפופה, וקרא לה "אשה תקועה במדרגות". בקפה אלכסנדריה ברחוב יהודה הלוי בעיר, צייר סמוך לפתח בית הקפה "אשה נכנסת וגבר יוצא".

תוצרת הארץ אינו הסטודיו היחיד של אפרתי, אבל הוא מהאהובים עליו. "זה סטודיו מדהים", הוא מעיד. שי צורים, פסל ורשם בעצמו, אמר פעם על אפרתי כי "אמן אמיתי לא צריך יותר משולחן וכיסא". לדברי אפרתי, כדי להפוך מקום לסטודיו צריך שיהיה בו את האווירה, השקט והנוף הרצויים. בנקודה הזו בכיכר מסריק, הוא טוען, יש הכל. הוא מספר שאף שהוא מצוי במרחב ציבורי, האינטימיות נשמרת. "לפעמים אנשים עוברים ליד, רואים שמשהו קורה, אבל הם לא מדברים אתי. הם שומרים על המרחק".

התיק הוא הסטודיו הנייד שלו. יש בו עפרונות רבים, ומחברות שאותן הוא יוצר בעצמו; הוא לא אוהב מחברות קנויות. "פעם קיבלתי מחברת כזו מחברה וגמרתי אותה בחמש דקות. אני אוהב שהדפים פתוחים כמה שיותר. אני מרגיש שהקווים צריכים להיכנס לתוך המחברת ולצאת מהמחברת, וספרים עם כריכה קשה עושים מעין חסימה. קווים צריכים להשאיר סימן, אמורים להקים את הספר מהניירות. אני מתאר לעצמי שיש טיפוסים שלא היו מסתדרים עם מחברות כמו שלי".

על הדפים שהוא מביא לקפה הוא רושם, וגם כותב עליהם שברי משפטים, הגיגים ועוד. בבית לא. "האטמוספירה שם שונה", לדבריו. "בבית יש לי אינספור ניירות, אבל לבית הקפה אני מביא ערימת ניירות מצומצמת". בבית גם אין לו דבר תלוי על הקירות והוא יושב ליד שולחן, מניח עליו ערימת ניירות ומסיים אותה בכל סשן רישום. רישום מוביל לרישום. "אני לוקח משהו ומתחיל להזיז אותו, לראות מה קורה". לפני כמה שנים הציג תערוכה שקדם לה סשן אינטנסיבי שנמשך כחודשיים, במהלכם צייר כ-800 רישומים. "רשמתי עוד ועוד עד שהגעתי ל-30 שהרגישו לי טובים. מתוכם בחרתי רק 15 לתערוכה".

אפרתי מודע לתחושת הקלות שהרישומים שלו עלולים לעורר, אך בעבורו האמת שונה. "העבודה שלי לא רזה, היא שמנה, יש שם עושר. העבודות נורא מצומצמות אבל כשמישהו נכנס לתערוכה זה המון, יש תחושה של הרבה". התהליך, לדבריו, אטי מאוד. "עשיתי מיליון רישומים בחיי. כל תערוכה היא תוצאה של המון רישומים". גם התערוכה במוזיאון תל אביב נולדה כך והובלה למוזיאון בתיק הגב שלו. "נסעתי על האופניים למוזיאון והוצאתי קלסר ובו כל התערוכה. אני אוהב את זה. יש משהו מדליק בלסחוב תערוכה שלמה על הגב".

בקטלוג התערוכה מתואר גם ביתו של אפרתי, על ידי אלן גינתון ופרופ' מרדכי עומר. "אין עדויות לתפקוד החדר כסטודיו וכל מה שלא נשמר בקלסרים מושמד על ידי האמן". כל הקלסרים ובהם הרישומים שלו מאוכסנים בבית, אך אינם ממוינים או מקוטלגים. השנים מעורבבות, וכך גם הדמויות והנושאים. שנה שלמה לקחה לו כדי לומר "זו התערוכה" ולארגן קלסר אחד. "ממדי הקלסר הם שקבעו את ממדי התערוכה", הוסיפו גינתון ועומר.

אפרתי מסביר כי בבחירה לתערוכה "הרישומים עצמם הנחו אותי. יש להם סוג של נוכחות שאומרת 'תציג אותי ולא משהו אחר'. רציתי להראות סוג של התעסקות שמתוך עשר שנים של עבודה, אלה הדברים שנשארו".

ברישומיו, אפרתי לא נעזר בתמונות חיצוניות. "אני יודע שיש דברים, אנשים, פירות, מכוניות, אני לא צריך גם לראות אותם. כשאני מצייר מכונית אני מצייר גם את עצמי, כשאני מצייר אשה אני מצייר את עצמי". הוא עובד כל יום ובכל שעה ביום, והדברים הטובים באמת נוצרים לדבריו כאשר מתקיים מאבק בין הרגש למתמטיקה.

והוא מסביר: "סופר רוצה להתחיל את הסיפור בזה שנורא קר בחוץ, ואז הוא נדרש לבחור איך לספר את הסיפור - אם טיפות הגשם קפאו על החלון, או דרך תיאורו של איש הגורר בקושי את רגליו בשלג. אם גבר אוהב אשה - זה סיפור לא נורמלי. האם להחזיק את ידה כדי שהיא תרגיש את חום גופך? להביא לה פרח או פשוט לומר לה? כך גם ברישום, יש המון דרכים לומר את אותו דבר ולספר את אותו סיפור".

 


 

דיאטת רישומים

* מיקום: בית הקפה תוצרת הארץ בכיכר מסריק בתל אביב * זמן: כמה שנים * גודל: כגודל שולחן עגול

בעבר היה לאפרתי סטודיו רגיל, חלל אחד בסדנאות האמנים. "הייתי מגיע לשם ונרדם. לא ידעתי מה לעשות עם המקום הזה". הוא נשאר שם כשנה, אך את רוב העבודה עשה כהרגלו בבתי קפה ובביתו. "הדבר הכי טוב שקרה לי בסדנאות האמנים הוא שכשעברתי משם נפטרתי מכמות אדירה של רישומים. לקחתי הרבה שקים ומילאתי אותם בכל הרישומים שאני לא צריך, או כאלה שכבר לא יהיו 'מה שנשאר' וזרקתי את כל הערימה הזאת לפח בחוץ. חזרתי הביתה יותר רזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו