בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחיתת החללית: ביקור סטודיו אצל איוה כפרי

מפאריס חזרה איוה כפרי ל"ירקון 70", בניין אמנים ייחודי בו פעל בעבר האדריכל אריה שרון. שם היא ממשיכה לצייר על קירות ונהנית מהאור התל-אביבי

4תגובות

הסטודיו של איוה כפרי הוא כמעין אקווריום. היא שוחה בתוכו בטבעיות, אפשר להשקיף ממנו החוצה, אך הוא מנותק במידה רבה מן החוץ - שם היא אאוטסיידרית, על פי הגדרתה.

האקווריום של כפרי, בת 30, שוכן בתוך "החללית הירקון 70" - אחד המקומות הייחודיים והמעניינים בתל אביב, הנמצא בתוך בניין ישן שבו פעל משרדו של האדריכל אריה שרון במשך כ-40 שנה. בקומה העליונה, בחדר המדרגות, יש גלריה שמוצגות בה תערוכות ומסביב לה משרדים וחללי סטודיו של אמנים ויוצרים שונים, בהם האדריכל כרם הלברכט, האמנית שלי פדרמן ורנן מוסנזון. התחושה של מקום פרטי, כמעט דירת שותפים, באה לידי ביטוי במטבח המשותף שמול דלת הכניסה, במרפסת עישון הפונה לחצר האחורית של המבנה וכן בשלט הזיהוי בכניסה לכל חלל עבודה.

אורי גרשוני

"הפאריסאית" כתוב בכניסה לסטודיו של כפרי, בתם של סוכנת השחקנים, פרי כפרי והשחקן עזרא כפרי. היא חזרה עתה משהות ארוכה בחו"ל, ניו יורק, ברלין ופאריס. הסטודיו מוצף באור בוהק עד שקשה להתבונן בחלל עצמו ובעבודותיה של כפרי הפזורות ברחבי החדר ועל הקירות. רצועת חלונות גדולה נפרשת בצד המערבי והדרומי של הסטודיו, הווילונות מגולגלים למעלה. כפרי מעידה שלה האור לא מפריע, היא התאהבה בחלל בזכותו. בחלון הפונה מערבה אף נשקפת רצועת ים וכן השגרירות האמריקאית השוכנת בסמיכות מטרידה.

אף שכפרי עובדת בסטודיו הזה כבר שנתיים, ניכר בו ממד של ארעיות דווקא. ואולם, כמו בציוריה, תכונה זו היא רק למראית עין.

כפרי השתתפה ב-2007 בביאנלה הראשונה בהרצליה, "העורף", בהזמנתו של האוצר יהושע סימון, ומאז הציגה בתערוכות רבות. ארגז הכלים שלה מגוון: צבעי אקריליק ובדים, המשמשים אותה רק לעתים רחוקות, הם החומרים הכי מסורתיים בו. בין השאר היא יוצרת בניירות דבק, ספריי וטפטים. קירות ופרספקס משמשים לה מצע. ולא, היא אינה מגדירה את עבודתה כקולאז', אלא ציור.

הסטודיו מחולק לשני חלקים. החלק הראשון, עם הכניסה, הוא החלל הראשי ואזור העבודה. הוא רחב יחסית, יש בו שלושה קירות רחבים לעבודה ובו כפרי מחזיקה את החומרים. החלל השני, הנמצא פחות בשימוש, מבולגן ומלא בעבודות ישנות המצטופפות זו לצד זו. בסופו, סמוך לחלון, יש שולחן עבודה ועליו מחשב.

בחלל הראשי שעון על הקיר דיפטיך גדול שיצרה כפרי ובאחרונה החזירה מפאריס, לצדו שני תצלומים שצילמה בישראל אך פיתחה במעבדה בבוזאר, בית הספר בו למדה. מימין שעון על הקיר ציור חדש יחסית על פרספקס.

בעבודותיה של כפרי ניתן לזהות שילוב בין צורות ביטוי אקספרסיביות, כתמיות, ספונטניות, השייכות למסורות של המופשט האמריקאי, לבין עבודה מובנית יותר, קווית, המכילה פעולות סימון וקומפוזיציה ועל כן משתייכת לקונסטרוקטיביזם ולמינימליזם האירופי.

ל"חללית" הגיעה כפרי בעקבות המלצה מחבר על סטודיו שבדיוק התפנה. "זה נשמע לי קצת יקר, אך סיקרן אותי לדעת מה זה ‘החללית' ופשוט התאהבתי במקום. מכיוון שלא הייתי פה כל כך הרבה זמן, היה לי נחמד למצוא סטודיו במרכז ועוד סמוך לאנשים יוצרים נוספים. אני סוגרת את הדלת וזה שלי, אך אם צריך יש מישהו בחוץ. באופן כללי אני קצת אאוטסיידרית, גם בעולם האמנות מתוקף כך שלא בגרתי בבצלאל או במדרשה". במחשבה שניה היא מוסיפה: "נחמד לי להיות אאוטסיידרית".

בחצי השנה האחרונה השתתפה כפרי בשלוש תערוכות: במוזיאון פתח תקוה, בגלריה Raw Art ובמוזיאון חיפה (בתערוכה שעדיין מוצגת). בכולן הציגה עבודות חדשות, מורכבות, השונות זו מזו. שלושתן נעשו במיוחד בעבור החלל שבו הוצגו ובכולן היא עבדה ישירות על הקיר ויצרה מעין ציור-מיצב. כך גם בסטודיו, הדבר הראשון שעשתה כשנכנסה לחלל היה לצייר על הקיר. כל כמה זמן היא מכסה קיר זה בלבן כדי להיות מסוגלת להתחיל עבודה חדשה. שאריות מהפעילות מבצבצות מגובה הקיר, קרוב לתקרה וכן מבעד לשכבות הצבע הלבן. "שנים ציירתי על קנבס. רק כשנסעתי באמצע הלימודים לחילופי סטודנטים בהאנטר קולג' ניו יורק והיה לי סטודיו משלי, קרה השינוי".

בניו יורק, היא ממשיכה, "יכולתי בעצם להתחיל מאפס, בלי המורים המסוימים מאוד שלימדו אותי בפאריס, לעשות דברים שהתחשק לי ולא העזתי". בנוסף לכך, בפאריס חלקו התלמידים חלל משותף לעבודה ואילו בניו יורק האפשרות לסגור את הדלת ולא לחלוק איפשרה את השינוי גם היא.

לקראת אירוע סטודיו פתוח שם, מספרת כפרי, כל הסטודנטים צבעו את הסטודיו לבן ואילו היא בחרה לראשונה לתת משמעות לעבודה הניסיונית שהחלה להיווצר על הקיר: "זה קרה בצורה אורגנית ונראה לי שגם מה שקורה על הקיר מעניין. במקום להסתיר החלטתי להדגיש את זה ולעבוד על זה".

לדבריה, לקיר יש תכונות משלו: "יש לו עוצמה יותר מקנבס או נייר והוא נהפך מיד לחלק מהמציאות. זה תמיד לוקח אותי למערות, יש בזה משהו פרימיטיבי, כמעט שרדני". עם זאת, כשהיא עובדת על הקיר, נגזר על היצירה מעמד זמני, בסופו של דבר היא תצטרך להימחק. "יש אלמנט מתסכל בזה שהכל נעלם", היא מודה. "הרעיון הוא להסיק מסקנות מהמיצב ולנסות ליישם אותן במידת האפשר בפורמט אחר, כמו שעשיתי עכשיו אחרי התערוכה שהצגתי במוזיאון פתח תקוה. חשוב לי ללמוד להתנהל בין פעולה של הרחבה לבין צמצום; עכשיו, אחרי שלוש התערוכות, אני מרגישה שאני צריכה להצטמצם, לשבת ולסכם את זה".

אחרי התערוכות האלה היא שמחה מאוד לחזור לסטודיו, "לחזור לשגרה. להתחיל ציור. פשוט לצייר. יש משהו מתיש כשאת עובדת על משהו שאת יודעת שיראו אותו. הרי כמה שאני מנסה לא לחשוב על הצופה ולהיות הכי אותנטית, זה אלמנט מלחיץ. כיף לחזור לסטודיו ולעשות דברים שאינם מותנים. היום-יום מאוד חשוב לי. לבוא, וגם אם לא יוצא לי לעבוד, להיות פה, לכתוב לעצמי, להסתכל על דברים, לבהות".

בגלל התכונה הזאת של הסטודיו היא נהנית מההפרדה: "בבית תמיד יש עוד משהו לעשות, לבשל, לנקות. פה אני יכולה לשקוע בעולם של הציור". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו