בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כלת פלסטין: ביקור סטודיו אצל רפאת חטאב

חדר מגוריו של אמן המיצג רפאת חטאב משמש גם כסטודיו. זהו לא המקום היחיד שבו מיטשטשים הגבולות בין יצירתו לבין זהותו המגדרית והלאומית

2תגובות

כפרפורמר רפאת חטאב עובד בעיקר בראשו, חייו ומציאות היום יום מספקים לו די והותר חומרי גלם לעבודה. חדר השינה שלו הוא החלל האינטימי בו הוא מעבד את הרעיונות, רושם במיטה, ולעתים אף מצלם.

מיד לאחר דלת הכניסה לחדרו של רפאת חטאב, בן 30, כתוב על פתק המודבק על הקיר ציטוט מספרו של הרוקי מורקמי "קפקא על החוף" - "אסור לעצום עיניים. גם זה כלל. אסור לעצום עיניים. גם אם תעצום עיניים הדברים לא ישתפרו כלל וכלל. כלום לא ייעלם בכך שתעצום עיניים. להיפך כשתפקח אותם רק יהיה יותר גרוע. זה העולם שאנחנו חיים בו. תפקח עיניים חזק".

"אלה דברים שאני צריך לזכור. אני קורא בו בכל פעם שאני נמצא במצב של חרדות ואומר לעצמי ‘די תפקח עיניים, זה כואב וקשה אך חשוב לראות את המציאות ולהתמודד איתה'", מסביר חטאב - רשם, צלם, אמן מיצב ומעל לכל - פרפורמר. חטאב ניזון מהמציאות שלו, מההיסטוריה המשפחתית, מהתרבויות שהוא גדל בתוכן, אלה שרכש בעצמו ומהזהות המורכבת שלו. על כן לא מפתיע שאת הביקור תיעדה הבמאית התיעודית המרתקת אבתיסאם מראענה ("שלוש פעמים מגורשת", "ליידי כל אל ערב", "77 מדרגות") המצלמת זה שנה סרט תיעודי על חייו האישיים ויצירתו של חטאב.

חטאב מתגורר בבית פרטי בשכונת שפירא, אותו הוא חולק עם שתי שותפות - האחת צלמת והשניה פעילה במאבק הסוציאליסטי. בבית שלושה חדרי שינה, סלון משותף ומטבח רחב. כבר מהרחוב, מבעד לשער החצר, ניתן להשקיף לחדרו הקטן של חטאב. החדר עמוס בדברים מהרצפה ועד התקרה, שמתפקדים כחריכי הצצה לזהותו המורכבת, נפשו והתנהלותו של האמן. משמאל לכניסה מוצבת שידת בגדים צנועה, עליה שעון מטוטלת עתיק וכבד, שקיבלו הוריו לרגל חתונתם. לצידו פסלון אביר כסוף האוחז בחרב גדולה.

לצד המיטה שולחן עבודה עם מחשב וערכת תפירה, זכר לימים שבהם למד עיצוב אפנה בראשון לציון, "לא סיימתי, פרשתי בשיא. היה לי קשה להתמיד, הייתי בהשלמות לתואר במדרשה וגם היה לי קשה להתעסק בתחום חדש. עם זאת, זה נתן לי קצת רקע". על המיטה שרועה כלבתו השחורה והגדולה ושמה "מיס וידה בוהם" כשם הדמות הראשית בסרט "To Wong Foo Thanks for Everything, Julie Newmar" בו מככב השחקן המנוח פטריק סוויזי.

הקיר מימין לכניסה מכוסה בפתקים כמעין דסקטופ של מחשב, בחלקם מתועדות ומתוארכות מילות אהבה בינו ובין הקרובים לו, חלקם מתפקדים כגזירי יומן ועליהן מטלות המצטברות, והשאר חשבונות שיש לשלם. מעל הדלת תלוי דיוקן בשחור לבן של ילד כבן 6. זהו לא תצלום משפחתי ואף לא של מכר, תצלום זה נמצא ברחוב ועם זיק של דמיון וחוש פנטזיה מפותח כל אדם יוכל להאמין לסיפור כזה או אחר שחטאב ישזור סביב התמונה.

על הקיר הפונה למרפסת תלויים בכבדות אוסף הגלימות והמעילים השחורים של חטאב, ואילו במרכז החדר על מתלה נערמים בגדים ותלבושות המשמשים אותו הן בחיי היום יום והן ביצירתו כפרפורמר, או שמא ההפרדה בין שתי ההגדרות - מיותרת. במרכז החדר מונחים חפצים ובדים רבים ששימשו את חטאב בעבודה שיצר עבור תערוכה בבית הגפן בחיפה שהתקיימה במסגרת חג החגים אשתקד. בעקבות סיור שערכו לאמנים המציגים בואדי ניסנס התחבר חטאב לסיפורה של הדיה אל מג'נונה.

"היא דמות חיפאית. מספרים שב-48' בעלה וילדיה גורשו, היו בכלא ומעולם לא חזרו והיא החלה להשתגע. היא היתה אוספת באובססיביות כל דבר החל מרהיטים, שמלות, שטיחים מכתבים של אוהבים ועוד. אפילו אמיל חביבי כתב עליה פעם טקסט וקרא לה "אום אל רבביקה" - אוספת השטויות. חטאב הזדהה מאד עם דמותה הנאחזת בזהות שלה, המסרבת להיטמע בחברה הישראלית ובנרטיב הציוני. "היא לא השלימה עם המצב, היא אספה מהבתים הישנים, העזובים". חטאב ביקש מחברו - מעצב תלבושות ואפנה פלסטיני ממזרח ירושלים, ליצור שמלה לדמות; יחד הם אספו פריטים וניסו לשחזר חדר עם אוספייה, וחטאב ישב בדמותה. הוא קרא לה "ערוס אל כרמל" - כלת הכרמל.

שם זה בא בעקבות הדמות המיתולוגית כמעט של חטאב אשר מלווה אותו במיצגים שלו כמעט מתחילת דרכו במדרשה, עוד לפני שהיא קיבלה את שמה הרשמי ‘ערוס אל פלסטין' - כלת פלסטין - אחד משמות העיר יפו, העיר שבה הוא נולד והתגורר עד לפני חצי שנה, אז עבר למיקומו הנוכחי. "המיצגים שעשיתי במדרשה היו בלי הנחייה או לימוד. לא היה לנו קורס מיצג. כך שהכל היה מאד אינסטקטיבי. היום בדיעבד אני יכול לפרש את העבודות, אך בזמנו הדברים לא היו מובנים אלא פשוט יצאו ממני".

המיצג החל להתפתח ולהתנסח כשהחל ללמוד פמיניזם, מגדר ותיאוריה קווירית בקורס עיוני של המרצה טל דקל, לצד ההיכרות עם פוקו במסגרת קורס שלקח אצל המרצה חיים דעואל לוסקי. "כל העניין של המגדר והמיניות החל להתחבר פתאום. התחלתי להבין מה אני עושה". לדבריו פרפורמנס הוא בראש ובראשונה מתעסק עם הגוף. מעבר לכך הוא מסביר שהעבודה שלו משלבת בין העיסוק המגדרי לבין הפעילות הפוליטית, כפי שהשניים כרוכים בחייו.

במשך שנים היה פעיל ב"אל קאווס" - ארגון לשונות מינית ומגדרית בחברה הפלסטינית. "בתור ערבי פלסטיני מעניין אותי להבין את המיניות בחברה הערבית, מה זה להיות אשה בחברה הפלסטינית, ומה זה להיות גבר שמתעסק בנשיות בחברה הפלסטינית". חטאב טוען שאין מלים למגדר, "כל המושגים החדשים האלה שנלקחו מתיאוריות של ג'ודית בטלר ומישל פוקו תורגמו, אבל אי אפשר לתרגם, אי אפשר לעשות קופי פייסט. אפשר ללמוד מזה ולייצר דיסקורס חדש בתוך החברה הפלסטינית".

הפעם הראשונה ששילב חטאב בין העולמות הייתה בגלריה הקולקטיבית אלפרד (שהוא נמנה עם ממקימיה) ב-2006, בתערוכת היחיד שהציג במקום. בתערוכה זו הציג לעולם את "כלת פלסטין" ושילב אותה באמנות שלו באופן רשמי. התערוכה הוצגה באוגוסט 2006 באווירה הטעונה של מלחמת לבנון השניה. במקביל התייחס חטאב גם לסיפורם של שני הבחורים האיראנים שנתלו כי נחשדו שהיו יחד. "כלת פלסטין תמיד מתייחסת לסיטואציה מסויימת". במיצג המדובר שר חטאב בתור כלת פלסטין שיר של מאג'דה אל הרומי שנכתב במלחמת לבנון הראשונה על ביירות, בו היא קוראת לביירות לקום מתחת להריסות.

השם כלת פלסטין אף מקועקע על החזה שלו ותהליך הקעקוע מתועד בעבודת וידיאו מלפני שנה בה עסק בהיסטוריה המשפחתית שלו מצד אביו, בגירוש ב-48' ובנרטיב הפלסטיני שהולך ונמחק מהמרחב הישראלי. על השאלה מדוע לא נשאר ביפו ענה "רציתי לצאת מיפו, להתרחק קצת. קשה לי עכשיו עם יפו. היא נשארה רק בזכרונות שלי. מבחינה גיאוגרפית ופיסית היא השתנתה לאין שיעור - הוילות החדשות, שוק הפשפשים כבר אינו שוק פשפשים, פתיחתן של המסעדות, בתי הקפה ועליית מחירי הדירות. זו לא יפו שאני זוכר".

לגור בשפירא התאים לו מכמה סיבות, "היא שכונה מורכבת". בצד האחד של ביתו נמצא מקווה ומולו ממוקם בית כנסת. "מצד אחד הקהילה מאוד דתית אך באותו זמן יש פה ריכוז פליטים עצום - סודנים, אריתראים ופיליפינים. אולי זה מקל עלי שיש פה ‘רב תרבותיות' במרכאות. זו לא שכונה יהודית כפי שהיא אמורה ואולי רוצה להיות, הפליטים נותנים לה את הטווויסט". *

פרש לילה

מקום: חכמי ישראל בשכונת שפירא בת"א

זמן: חצי שנה

גודל: 18 מ"ר

כפרפורמר, מסביר חטאב, הוא אינו זקוק לסטודיו. "אני עובד המון ברישום ובסקיצות והכי הרבה בראש. כל המיצגים שלי טעונים בזהויות, במפגשים עם אנשים ובסיפורים הנארגים אחד בשני. אני ניזון מהמחשב, ממוסיקה, סרטים וספרים שאני קורא". זה כמה שנים שאן רייס וספרה "הכרוניקה של הערפדים" מלווה את חטאב, והספר אף היווה הבסיס לתערוכת היחיד השנייה שלו, "פרשי הלילה", שהוצגה בגלריה אלפרד לפני שנתיים. באופן כללי סבור חטאב כי "אין הבדל או פער בין האמנות שלי לחיי היום יום שלי. השניים משתלבים יחד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו