בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל הציירת נטע ליבר שפר

קומת משרדים של רפת נטושה בקיבוץ עיינות משמשת את נטע ליבר שפר כחלל עבודה. שם היא מקבלת השראה מטיציאן וטיפים לאופנה מבלתוס

5תגובות

לאחר שעבדה במשך שנים בחללי עבודה מאולתרים עם קירות רעועים, שכרה נטע ליבר שפר סטודיו בקיבוץ שבו היא מתגוררת זה חמש שנים. מחלונה נשקף נוף יפה וחודרת דרכו תאורה טבעית, אך היא מעדיפה להתבונן בתצלומים ישנים מתקופות וממדינות שונות.

במרכז הארץ, בסמוך לנס ציונה, שוכן כפר הנוער "עיינות", וכמו בקיבוצים ומושבים רבים בישראל, ניצב בכניסה אליו מחסום עם שומר. נטע ליבר שפר, בת 40, מספרת בשמץ של גאווה על ההיסטוריה המקומית של עיינות. הכפר הוקם בתחילת שנות ה-30 על ידי ויצ"ו ומועצת הפועלות בהסתדרות העובדים הכללית על אדמות הקרן הקיימת.

"זה היה משק פועלות - נשים שלא הסתפקו בתפקיד הנשי בחברה ורצו לעשות את הפעולה החלוצית בעצמן", אומרת ליבר שפר. מאוחר יותר, נהפך המקום לבית ספר חקלאי, שגם לו ייעוד ציוני חלוצי: נהגו להפגיש בו בני נוער מקומיים עם הנוער העולה מחו"ל. כיום, בית הספר משמש כפנימייה תיכונית, ויש בו גם מסלול לתלמידי האיזור.

הבניין שבו עובדת ליבר שפר נמצא בשולי הקיבוץ ופונה לנוף מרהיב של שדות וטבע. הסטודיו עצמו ממוקמם בקומה השנייה של רפת ישנה של הקיבוץ. "אלה היו המשרדים", היא מסבירה את פשר החלון המשקיף למבנה הרפת. הרפת עצמה נטושה זה שנים, היא מרוקנת מבפנים ורק הארכיטקטורה היסודית שלה נותרה בעינה.

ליבר שפר עברה עם בעלה לכפר עיינות לפני חמש שנים לאחר שהתמנה למשרת מנהל הכפר נוער. "כשהגענו לפה, היו הרבה מבנים לא מאוישים", היא אומרת. האפשרות להשכיר חלל התגלתה לה מפי המנהלת הקודמת, שבעלה נהג לצייר. על אף המרחק הקצר מתל אביב, פחות מ-20 דקות נסיעה, היא לא שקלה לשכור סטודיו בעיר. "היה לי חשוב רק שיהיה לי חלל נפרד מהבית; אני לא צריכה את תל אביב".

במקור היא מטבעון, ולפני שעברה לעיינות, ליבר שפר ובן זוגה התגוררו ב"עיר גדולה אחרת", קידרון, שם שימש לה קראוון כסטודיו במשך שנים רבות. ליבר שפר, שסיימה את לימודיה בבצלאל ב-1999, מספרת שהצליחה למכור את כל תערוכת הגמר שלה, מה שאיפשר לה לקנות את הקרוואן. למשך תקופה מסוימת הוא נהפך למוטיב חוזר בציוריה. "עכשיו היה לי ברור שאני מעוניינת במבנה שאינו ארעי, שיש לו קירות ואין לו גלגלים".

זמן מצומצם

החלל שלה אינו משופץ, אך נראה שהושקעה בו לא מעט עבודה בטרם נכנסה אליו. במרכז החלל המלבני והמאורך ניצב בעבר קיר, שאותו שברה כדי ליצור מקום עבודה רציף וגדול יותר. באופן מפתיע, דווקא המבנה של הרפת בקומה תחתיה מרשים ביותר. מבנהו מאורך, קירותיו מצופים באריחי קרמיקה לבנים ורצועת חלון מכל צד מציפה אותו באור. בהתחשב בציוריה גדולי הממדים, עולה השאלה מדוע לא בחרה במבנה הרפת על פני קומת המשרדים. "חשבתי על זה", היא אומרת, "אבל זאת היתה השקעה כספית גדולה מדי".

גודל החלל הנוכחי מכתיב את גודל הבדים שהיא עובדת עליהם. הבד הגדול ביותר הוא כמעט ברוחב החדר ובגובה התקרה. הסטודיו של ליבר שפר אינו קטן במיוחד, אך הוא צפוף ומתחיל לעלות על גדותיו, עד כדי כך שקשה להאמין שהיא נמצאת שם רק חמש שנים. במדף גבוה מימין מונחים פסלונים מעיסת נייר, שיצרה לשעשוע בעבר. מולם, בקצה השני של החדר, מוצבים בשורה בקבוקי זכוכית, פסלים, אגרטלים ושאר חפצים שמשמשים את הסטודנטים שלומדים אצלה לייצר סביבת טבע דומם.

היא מקפידה להגיע לסטודיו מדי יום, פרט לימים שהיא מלמדת. "הזמן שלי נורא מצומצם. היום מתחיל ונגמר מהר, וחייבים לנצל כל שעה. תחושת קוצר הזמן בחיים מלווה אותי כבר מגיל 18", היא אומרת. לפעמים היא מגיעה לסטודיו בלילות, ולדבריה, הסביבה הנשקפת מבחוץ מרהיבה: "הלילה קטיפתי, האנטנות של יבנה דומות לשדה חלליות המנוקד כולו באדום". באופן כללי, היא מעידה על עצמה כאשת לילה. "אם זה היה תלוי בי, החיים היו מתנהלים בלילה; אין כמו השקט של הלילה.

בלתוס הסטייליסט

עשרות בדים ענקיים, כמו גם קטנטנים, אסופים לערימות בפינות שונות בחדר ומסודרים כך שמזוויות מסוימות מבצבץ אפשר להבחין בדימוי כלשהו מתוכם: פיסת נוף או דמות. ספריית ספרי אמנות עמוסה ועשירה באמנים הקלאסיים מלאומים שונים, שאתם היא מתייעצת לגבי פתרונות ציוריים. "נכון לעכשיו אני פונה לאמנים שהם קצת תיאטרליים, שיש בציורים שלהם התרחשויות בעומק הבמה, כי אני מרגישה שיש לי בעיה עם חזית הבמה, עם פתח הציור שלי".

היא מוצאת מענה אצל טיציאן, קורבה ובלתוס. "הוא המנטור שלי", היא אומרת על בלתוס, "הוא היה סוטה רציני. אני גם מתייעצת אתו על אופנה. הוא מת לפני כעשר שנים, חי מעל גיל 90 ובניגוד לציירים אחרים ששמרו על הדימוי של העני בעליית הגג, הוא היה עשיר מפונק שחי בטירה בשוויץ עם אמא שמסתובבת עם כל שועי עולם", היא אומרת וצוחקת. היא מציגה את אחד מציוריה שבו נראית חבורת נערות מתגודדות בקבוצה. "הבנות האלה לבושות על פי צו האופנה של בלתוס. הוא הסטייליסט שלי".

במקביל ללימודיה בבצלאל, ליבר שפר נרשמה ללימודים בבית הספר של ישראל הרשברג, והיתה במחזור הראשון שבו למדו גם דוד ניפו, ארם גרשוני, נעמי בריקמן ואחרים. "היה לי פיצול אישיות. ממש כך. אבל אפשר לומר שהלימודים המקבילים גם שמרו עלי משני המוסדות: לא ללכת יותר מדי עם בית המדרש של לארי אברמסון וגם לא עם זה של ישראל הרשברג". בהתאם לכך, כבר משלב מוקדם שילבה ציור מהתבוננות שלא היה אהוד בבצלאל, יחד עם ציור המתבסס על צילום שהיה בגדר איסור מוחלט אצל הרשברג.

כיום היא מודה שהיא פחות מציירת מהתבוננות. "הצילום מאפשר לי לא להיות כאן ועכשיו, ואני מעדיפה את זה. הציור הריאליסטי, שבו את מסדרת לחם ודגים, מצריך ממך להישאר ב'כאן ועכשיו'. אני תמיד רציתי להיות בזמנים ובמקומות אחרים. אם אני רוצה להיות באירופה בזמן מלחמת העולם השניה, הצילום הוא הדרך היחידה שלי. יש לי עניין היסטורי רב וזה לא הולך יד ביד עם ציור מהתבוננות".

בהדרגה, החלה לשחרר גם את הצילום, ולהשתמש בו כנקודת מוצא בלי לשמור לו נאמנות מוחלטת, בערבבה בציור גם פרגמנטים ממקורות אחרים, ואף מהדמיון. "פעם הייתי נאמנה לצילומים, הרגשתי שאני מצילה דימויים מהשכחה, היום אני נוטה יותר לעבוד לפי קולאז' ולהיות קצת פחות היסטוריונית ויותר פסיכולוגית; לחפש עניינים נפשיים יותר". *

לא אוהבת פתרונות

מיקום: קיבוץ עיינות

זמן: 5 שנים

גודל: 45 מ"ר

"השלב של עיבוד הצבעוניות והקומפוזיציות חיוני בשלב העבודה, גם אם אני עובדת ביחס לצילום, אומרת ליבר שפר, "אך לצד ה'איך', מאוד חשוב לי ה'מה'. יש לי צורך לספר סיפור, ואני גם ניזונה מספרות". לעתים, היא אומרת, היא מזמינה לסטודיו אנשים, מתקינה רקעים, מציבה ומביימת את הדמויות ומייצרת לה מעין תאטרון שאותו היא מציירת. "הסיפורים צריכים להיות לא פתירים; אני צריכה שיישאר בהם איזשהו מיסתורין, אני אוהבת כשאין לי תשובות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו