בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל רותם מקרית גת

האמן רותם מקרית גת מנצל את הסטודיו שלו בשכונת עמידר בבת ים בעיקר למנוחה והרהור. את העבודות הוא מעדיף ליצור ברחבי הארץ

2תגובות

הסטודיו של רותם מקרית גת, כפי שמכנה את עצמו האמן בן ה-29, נמצא במתנ"ס בלב שכונת עמידר שבבת ים, במסגרת חממת האמנות "ארט פקטורי". על אף משיכתו לאזור, המזכיר לו את מקום הולדתו, קרית גת, הוא לא חדל מלהסתובב וליצור ברחבי הארץ. הסטודיו לדבריו הוא מקום למנוחה, להרהור וחשיבה.

כשהוקמו אוהלי המחאה בשדרות רוטשילד בת"א, הקים גם רותם מקרית גת אוהל משלו. במשך תקופה זו הוא יצר את העבודה העשירה והעמוסה "בראשית בנה התאגיד פירמידות". "תהיתי מה אני יכול לתרום מעצמי לדבר הזה שקורה פה", הוא מסביר. "אני לא כל כך טוב בכל הפוליטיקות ורציתי בכל זאת לעשות משהו, לתת מהאמנות שלי למאבק. לעשות את מה שאני עושה בדרך כלל בדלתיים סגורות ולהוציא אותו למרחב הציבורי".

רותם מצא גליל נייר ב"אוהל 48" שהקימו במאהל אזרחים ואזרחיות ערבים, פלסטינים ויהודים המאמינים בריבונות משותפת ובמדינת כל אזרחיה. הוא קרע ממנו פיסת נייר גדולה ויצר בה רישום בעזרת עטים. במרכז העבודה: משולש הפוך בנוסח הפירמידות הכלכליות, שבתוכו מופיעה דמות המייצגת לדבריו את בעל ההון - זוהי מעין מפלצת מרובת איברים ועיניים, ראשה קטום ובמקום המוח יושבת עליה דמות נוספת המייצגת את מעמד הביניים, ספק פקיד, רגלו האחת נעולה והשנייה יחפה. על גב דמות זו ננעצת פירמידה נוספת המייצגת את המעמד הנמוך, המתמרד: קופאית המצהירה "עני מתפטרת" (הטעות במקור), קריין חדשות אשר חנית נעוצה באוזנו, פקידים מעולפים, עובדים יוצאים מהמפעל וחוזים בהוצאה להורג.

חלק זה הוא החלק היחיד שצבוע בצבעים. "נתתי לאנשים לדרוך על הרישום, לפירות ללכלך את המצע, כדי שיווצר מעין תיעוד מופשט של רוח הזמן. גם דברים שנאמרו סביבי במהלך התקופה מצאו את דרכם פנימה, הוא מספר.

היציאה מחוץ לכותלי הסטודיו, הוויתור על האינטימיות והחשיפה הרחבה זכורים לו דווקא כחוויה חיובית. "יכול להיות שזה מתחבר לזיכרון מוקדם של יצירה. אני זוכר שבערך בגיל 4 הייתי יושב ומצייר בגן, כמו כל שאר הילדים, ומדי פעם מישהו אמר לי ‘איזה יופי' וכבר אז אהבתי שאנשים מסתכלים ומגיבים".

באופן כללי הוא סבור כי "יש בכך משהו יותר נגיש מאשר להראות תערוכת רישומים באווירה סטרילית". מדי פעם הוא אף פורש נייר ומצייר מול קהל - הוא מכנה זאת "רישומיצג". הרישום מונח כעת על רצפת הסטודיו שלו שבו הוא עובד זה שנתיים וחצי. הסטודיו שלו מסביר פנים ומשרה אווירה ביתית, נטולת זמן או מאפייני מקום. פטיפון, מגבר ורמקולים ישנים, את כולם קיבל מסבו. במרכז החלל ניצב שולחן עבודה גדול שעליו מונח המחשב המשמש אותו גם לפרנסתו כמעצב גרפי. עבודות ממוסגרות שלו תלויות על קירות הסטודיו וכן ניצבת שם עבודת פיסול בתהליך.

"העשור" - זועקת חתיכת קונסטרוקציה ממתכת, חבולה וחלודה ובתוכה תחובים עשרות פריטים, בובות וחלקי צעצועים ועוד. זהו אחד הדברים היחידים ששרדו מ"היכל העשור", אחד מהמבנים המפוארים ביותר של קרית גת, פיסת תרבות וארכיטקטורה היסטורית שהוקמה לכבוד חגיגות העשור לעיר, הוזנחה בסוף שנות ה-80 ונהרסה בברוטליות ב-2009. "זה היה בית קולנוע בסגנון סינמה פרדיסו, עם אלף מושבים. לי יש זיכרון מעומעם שהייתי שם פעם אחת, אבל סבא וסבתא שלי וההורים שלי היו יוצאים לשם כל הזמן. זה היה מרכז העניינים, שם היו נפגשים, ואנשים היו מתחתנים שם".

"שמעתי על התוכניות להורסו ממש במקרה, ורצתי לצלם. לקחתי מצלמת מיני די-וי ובמשך חודש ימים, תחילה מחוץ למבנה ולאחר מכן כשמצאתי פרצה אז גם בתוכו, תיעדתי בצורה דקדקנית את האנטומיה של המקום". זמן קצר לאחר מכן הוא הציג תערוכה בבית הספר סם שפיגל בירושלים ובה הקרין פיסות בלתי גמורות מהסרט לצד ממצאים מקוריים שאסף במקום. אלה נמצאים כיום בסטודיו שלו, על מדף שבו נהג להניח את פרטי הארכיאולוגיה שאסף עוד בילדותו.

על הקיר שמאחורי שולחן העבודה תלויים כמה רישומים ממוסגרים. הם שרופים בקצותיהם ונדמים כמגילות קלף ישנות. "החיים קשים מנשוא" הוא שמה של הסדרה הזאת והיא מורכבת מ-70 רישומים ששרדו ממחברת של 200 עמודים. לפני כשנה, כשחגג יום הולדת 28, יצא עם חבריו ושכח את התיק המלווה אותו לכל מקום, ובו מחברת וכלי כתיבה, במושב הקדמי של האוטו. כששב לאוטו מצא אותו פרוץ והתיק איננו.

"חשכו עיני", הוא מספר, "הסתובבתי חסר אונים במשך כמה ימים, כמו איוב, וסירבתי לקבל את האובדן. תליתי מודעות בכל האזור, בעברית ובאנגלית, המבקשות להחזיר לי את המחברת. בוקר אחד העיר אותי אבא שלי ושאל אותי מה הייתי חושב אם הייתי יודע שהמחברת שרדה אך נותר רק שליש ממנה. עניתי לו שזה כמו שישאל אדם צמא אם הוא רוצה שליש כוס מים, ברור שקצת עדיף על פני שום דבר".

הוא נסע לפגוש את האיש שמצא את המחברת השרופה ואף הצליח להציל עוד כמה דפים מהפח השרוף שבו היא נמצאה. "השקעתי במחברת הזו המון. התחלתי לעבוד עליה בשבעה של סבא שלי ופרץ ממני משהו ששונה באופן קיצוני מכל מה שעשיתי לפני כן. במחברת הזו התחלתי לחקור מה הגבול של רישום, עד כמה זה קשקוש, וכמה אפשר לעורר דרך המדיום של הרישום".

לרותם מקרית גת יש גם עבודות רישומיות המאזכרות קומיקס: הן מרובות פרטים, צפופות וזעירות להפליא, לעתים משולב בהן טקסט. לצדן יש עבודות שעיקרן הוא טקסט, שורה או מלה המתנוססת באוויר המצע. מינימליזם לצד מקסימליזם. שתי עבודות מהסוג השני תלויות על קירות הסטודיו: "התחלתי לתעד מחשבותי" באותיות דפוס שחורות על בד קנבס לבן, ו"טרי טרי" בכתב שחור על גבי דיקט עם סימן מחיקה לבן בתחתית.

"אני אוהב לראות מלים ערומות על דף. זה נשמע חמקמק אך אני מנסה לשחרר את המלה. זה סוג של אמירה פוליטית שאף אחד אולי לא מבחין בה, אך חשוב לי לשחרר את המלה מהכיבוש שהיא נמצאת בו, מהכיבוש הפונקציונלי, התועלתני. אנו נוטים להכפיף את המלים לרצונות שלנו, לאנוס אותן, וכאן אני מנסה לשחרר את השפה העברית או את המלה למרכיבים הבסיסיים שלה, של סאונד, צורה שתתגלגל באוויר. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו