בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל אורית סימן טוב

הצלמת סבורה שצריך לשהות במקום לפחות שש שנים עד שמתחילים להכיר אותו. בסטודיו שלה בחיפה היא עוד מתאקלמת

4תגובות

יותר מארבע שנים עברו מאז התיקה הצלמת אורית סימן טוב את מגוריה מירושלים לחיפה והיא עדיין בשלבי הסתגלות. ירושלים, העיר שבה נולדה, מגלמת תפקיד ראשי במרבית עבודותיה, וגם כיום סימן טוב ממשיכה ליזום פרויקטים בעיר, אולי כדי שיספקו לה אמתלה לשוב אליה כל שבוע.

ביתה של סימן טוב, בת 40, שוכן ברחוב שקט וירוק במרכז הכרמל שבחיפה. כבר בהליכה בשביל הסמוך לבניין נשקף תוכו של הסטודיו, הנמצא חצי קומה מתחת לפני הרחוב. היתרון מבחינתה, אומרת סימן טוב, הוא בעצים הנשקפים מחלונה.

מאז ומעולם עבדה סימן טוב בביתה. במשך שנים חלקה חדר עבודה עם בן-זוגה עמוס מוריס-רייך, כיום מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה, ואילו כיום חדרה הוא מבצרה. "העבודה זה לצד זה היתה מאוד כיפית", היא אומרת. "אבל גם כשעבדנו יחד, עמוס בילה את מרבית זמנו באוניברסיטה או בבית קפה". כצלמת, חלק הארי של עבודתה מתקיים בחוץ, והסטודיו משמש לפעולות הנלוות: לפיתוח הסרטים, עד לפני כשנתיים, וכיום לעבודה ישירות על הקבצים במחשב.

לסימן טוב שלושה ילדים, הצעיר שבהם תינוק בן שנה, וחוץ מהיציאות לצילום חשוב לה להיות בבית. על אף הפעילות הביתית הערה, כשעליה לעבוד היא יורדת לסטודיו, סוגרת את הדלת ומצליחה היות לבדה.

סימן טוב ומשפחתה עברו לחיפה לפני כארבע שנים בעקבות משרת ההוראה שקיבל בן-זוגה. "המעבר היה מעניין", היא אומרת בעדינות המכסה על מבוכה קלה. "לקח לי הרבה זמן להתחיל לצלם פה. זה התחיל לקרות רק לפני שנה וחצי".

מעל שולחן המחשב שלה תלויים כמה תצלומים שצילמה בתקופה זו בחיפה ¬ רובם ככולם ממשיכים את הקו המאפיין את תצלומיה, בין שצולמו בירושלים המוכרת ובין שבברלין, בסביבה הזרה לה. מבטה של סימן טוב מופנה באופן מסורתי להתפוררות של היסטוריה, טופוגרפיה וארכיטקטורה, מחד גיסא, ולהתנגשות של המרחב עם החדש מאידך גיסא: אם זו בנייה חדשה שמפציעה משום מקום ואם גנים לאומיים שרבבות פוקדים אותם. כך גם בחיפה.

בין השאר מפנה סימן טוב את עדשת המצלמה שלה אל שכבותיה הישנות של העיר. היא מצלמת למשל את שכונת ואדי סאליב מוכת הגורל, שתושביה הפלסטינים גורשו ב 1948 ויושבו בה עולים מצפון אפריקה שחיו בתנאי מצוקה קשים מנשוא. בשלהי שנות ה 50 התקוממו אלה נגד הזנחת הממסד ובהדרגה עזבו לאזורים אחרים עד שהשכונה התרוקנה מתושביה.

בשונה מתוכניות הבנייה היוקרתיות בכפר ליפתא או בשכונת עג'מי ביפו, הבאות על חשבון זיכרונם של תושבי המקום ושרידיו, המבט של סימן טוב ושל אמנים אחרים מאפשר לדמיין מצב שבו ואדי סאליב נותרת מעין מוזוליאום להיסטוריה המקומית ולעוולותיה. בתצלומים נוספים התלויים לצד המחשב נראים גגות בשכונת הדר הכרמל המעורבת, פארק שקמונה והטיילת החדשה שנבנתה בעיר.

זוהי רק תחילתה של מערכת היחסים בין סימן טוב לעיר, היא מסבירה. "אני חושבת שאדם צריך לשהות במקום לפחות שש שנים, בין שזה בחו"ל ובין שזה בארצו. צריך להכיר את המקום, לחיות בו, אי אפשר פשוט לבוא ולצלם. ההיכרות היא לא רק עם המקום ונופיו, אלא גם עם התרבות והחברה שלו. במיוחד אם אני מצלמת גם אנשים".

על אף ההיסוס הראשוני שבמעבר, סימן טוב דווקא זיהתה מיד כמה נקודות חיוביות: "יש כאן פוטנציאל 'ישראלי' אחר שאינו נמצא בשום מקום אחר, לא בירושלים ולא בתל אביב. זוהי עיר עם בסיס אזרחי, עם פוטנציאל הכי שפוי לחיים משותפים. לא ברור למה ישראל כמדינה לא תופסת את העמדה הזאת. האפשרות לחיות באופן נורמלי, יהודים וערבים, במיוחד לאחר חוויות ירושלמיות אחרות, נראית לי נכונה בהרבה".

מעלה מהותית אחרת היא הים. "יש לנו חוק במשפחה שלפחות פעם בשבוע חייבים להגיע לים. בכל עונות השנה. זוהי מסורת שמרגיעה את החיים הסוערים", היא אומרת.

אף שעזבה את ירושלים יזמה סימן טוב את הפרויקט המתמשך "פלחי עיר" ¬ מיזם צילומי בשיתוף קרן ירושלים המתמקד בתיעוד שיטתי של הבירה. בכל פעם מוזמנת קבוצה של צלמים המתעדים את העיר מנקודת מבטם. עם המשתתפים עד כה נמנו אפרת שוילי, יגאל שם טוב ואורית סימן טוב עצמה.

בזמן האחרון, מספרת סימן טוב, היא כמעט לא נסעה לצלם, שכן היא שוקדת על הכנת ספר-אמן. את הספר תוציא לאור בסיועו של הצלם יגאל פליקס, המקדם פרסום ספרים המודפסים רק בהזמנה (On Demand). הסופר דרור בורשטיין כתב את ההקדמה. "הספר מציג בעיקר צילומים עם נוכחות של אנשים בנוף ובמרחב מ 1997 ועד היום", אומרת סימן טוב. היא מציגה את אחת הטיוטות ומציינת שחיפה מיוצגת בתמונה אחת בינתיים. בתהליך העבודה על הספר הרבתה להשתמש בקירות הסטודיו; תלתה עליהם והסירה מהם דימויים בעקביות.

בין השינויים שחלו בעבודתה מאז שעברה לצילום דיגיטלי היא מציינת "הסתכלות אחרת על הרגע הראשון של התמונה. אם עד לפני שנה הייתי מחכה שהנגטיב יפותח, היום הכל צץ מהר יותר. אני עדיין לא בטוחה איך אני מרגישה בנוגע לכך. יש משהו בראייה המאוחרת, בהשהיה הזאת שמנתקת את התמונה מהמקום שבו היא צולמה".

מיקום: רחוב התשבי בחיפה
זמן: 4 שנים
גודל: 15 מ"ר

המשוטטת

סימן טוב, כמו צלמים רבים וטובים אחרים, מייחסת חשיבות רבה לאמנות השוטטות. "צריך להיכנס לזה", היא אומרת. "אני עוברת בין אזורים רבים בארץ ולפעמים נוסעת משום שלא הייתי זמן רב במקום מסוים. בשבוע שעבר למשל הייתי יומיים בירושלים, קמתי בבוקר ונסעתי. התחלתי לצלם שם בשכונת הבוכרים. שכונה משנות ה 30, שפשוט נהרסת לאט לאט, איש לא משמר ולאיש לא אכפת. הייתי שם כבר המון פעמים ואני נוסעת עוד פעם ועוד פעם כדי לחפש את הפריים הנכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו