בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו אצל מחמוד קייס

ממדיה הגדולים של סדנת הפיסול בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה משתלבים עם תחושתו של מחמוד קייס, כי באמנות הוא כל יכול

תגובות

האמן הפלסטיני הצעיר מחמוד קייס אינו מש מסדנת הפיסול של החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה. היא משמשת לו כסטודיו במקום המרחב המצומצם שבדירתו. הוא נחשף לסדנה כשהחל ללמוד לתואר ראשון בחוג. לפני כשנה התמנה לאסיסטנט בה.

קייס עובד בסדנה ארבע שעות ביום, לא כולל שיעורי פיסול. גם את זמנו הפנוי הוא מבלה במקום, בשקידה על הפרויקטים העצמאיים שלו. סדנת הפיסול, הממוקמת בקומה התחתונה של בניין החוג לאמנות, גדולה במיוחד ועמוסה מכשירים ועבודות של בוגרי התוכנית לתואר ראשון ושני.

בין שולחנות הניסור ועבודה בעץ מונח דגם קטן של עבודת הגמר של קייס. העבודה, "ערבסק", היא פרשנות אישית ועכשווית של האמן למוטיב הקישוט האיסלאמי. בשונה מההופעה המסורתית, הערבסקה של קייס צמחה לממדים גדולים המאזכרים פיסול מינימליסטי. השימוש בדיקט חשוף מבחין אותה מהחומרים המקובלים ליצירתה.

אורי גרשוני

את הרעיון לעבודה שאב קייס מהמסגד שבו הוא מתפלל מדי יום שישי. "התחלתי לעקוב אחר הקווים והצורות. התעורר בי רצון ליצור משהו חדש מתוך הדבר הישן והמסורתי הזה", הוא אומר.

על אף גילו הצעיר ­ 26 ­ קייס כבר הספיק להציג בכמה וכמה תערוכות קבוצתיות ועבודותיו אף נרכשו לאוספים חשובים. בתערוכות אלו התבלט בציורים באמצעות גפרורים שרופים. את משיכתו לערבסקה הביע תחילה בטכניקה זו, ורק בזכות עניינו הגובר בתלת ממד החל לחשוב על הפוטנציאל המרחבי של הערבסקה.  

"לקחתי מהערבסקה חלקים שמצאו חן בעיני והגדלתי אותם, כך שהתפרשו על כל החלל. עם ההפיכה של הערבסקה לתלת ממד, בזווית מסוימת הצורה מתפרקת מול עיניי הצופה. במידה מסוימת הוא זה שהורס ובונה את עבודת האמנות".

קייס, שממשיך לתוכנית לתואר השני של האוניברסיטה, עבר כברת דרך ארוכה עד שמונה לאסיסטנט בסדנת הפיסול. הוא החל לצייר בילדותו, אך רק בגיל 14 נרשם לקורס ציור בבית הספר במועצה המקומית נחף, שבה גדל. "למדנו אצל אוסאמה סעיד (צייר פלסטיני מרכזי, אע"א). ציירנו בעיקר טבע דומם. אחרי שנה אבי רצה שאפסיק ללמוד ציור, בטענה שזה מפריע לי ללימודים".

קייס אמנם הפסיק את לימודי הציור, אך מעולם לא חדל לצייר. הוא יצר בעיקר דיוקנאות של זמרים שאהב. עם תום לימודיו בתיכון, נרשם ללימודי אמנות במכללת סכנין, בילה שם שנתיים וקיבל תעודת מדריך מוסמך בכיר באמנות. בסיום לימודיו ניסה להתקבל לתואר ראשון באמנות במכללת אורנים ובאוניברסיטת חיפה, אך נענה בשלילה. דרך האוצרת טל בן צבי, הפועלת במרץ לקידום ומחקר האמנות הפלסטינית בישראל, הגיע למכינה מסובסדת בבית הספר לאמנות מנשר בתל אביב.

מטרת המכינה, שיזמה עורכת הדין עדנה פסט, לאפשר לצעירים להיחשף לתחומי האמנות, לסייע להם לפתח את עצמם כאמנים ולגבש תיק עבודות שיעזור בבחינות הקבלה למוסדות הגבוהים.

"אם בסכנין עסקתי בעיקר בטכניקה (ציור, רישום, קרמיקה וקצת תולדות האמנות), המכינה עזרה לי לפתח את המחשבה", הוא אומר. "בסכנין לא היה מושג של ביקורת ולא היינו מדברים על העבודה. מאז המכינה התחלתי להקפיד גם על הרעיון ועל התוכן ­ מה מספרת האמנות שאני עושה".

במכינה גם הבין, לדבריו, שהאמנות היא מרכז חייו. "זה מה שאני רוצה. יש הרבה דברים שהייתי רוצה ואני לא מצליח לעשות. באמנות אני מרגיש כל יכול", הוא מסביר.

בשנים האחרונות החל קייס לחשוב על כל גורם בעבודה: הדימוי שבמרכזה, פירוקו והחומרים שממנה היא עשויה. כך למשל, דימויים נאיביים, אשר שימשו סמלים (סטריאוטיפיים) לייצוג התרבות הערבית אצל ציירים ארץ-ישראלים דוגמת נחום גוטמן וראובן רובין, מככבים גם בעבודותיו של קייס. הם זוכים אצלו לטיפול מורכב באמצעות הטכניקה: עױד או גיטרה שמיתריה עשויים תיל, גבר ערבי על חמור (סבו של האמן) מגפרורים שרופים, כינור ירוי, שטיח פלסטיני ממסמרים ועוד.

הוא מביא לאמנות שלו ידע רב מהבית. "אני עובד עם אבא שלי כרצף. יודע ליצור יציקות ותבליטים. יש לי ניסיון מקצועי רב בתחום הבנייה וההרכבה", הוא אומר. לדבריו, במרבית עבודותיו יש יסוד ביוגרפי ורובן ככולן בעלות פרשנויות ישירות וסמויות. "הביקורת הפוליטית היא חלק מהזהות שלי", הוא אומר.

בימים אלה הוא מציג את העבודה "סייט ספציפיק" בבית הגפן בחיפה. לכבוד התערוכה ­ "נקודת מיצוי" (אוצרת: רולא חורי) ­ בנה שובך גדול ליונים. במשך חודשיים גידל בו יונים וימים ספורים לפני פתיחת התערוכה שיחרר את כולן. "בעיני נוצר פה מעין דיאלוג בין זהות לגירוש", הוא מסביר. לפני כמה שנים יצר עבודה נוספת עם יונה, שהתייחסה לפליטים פלסטינים בלבנון שאינם יכולים לשוב לאדמתם. 

חושב בגדול

מיקום: אוניברסיטת חיפה; זמן: שנה; גודל: 300 מ"ר

מאז שקייס התחיל לעבוד בסדנה, יצירתו נפתחה לכיוונים חדשים: "יש פה כלים שאין לי בדירה אלא להשתמש בהם והרבה זמן פנוי לפתח, לחשוב ולרשום. פה התחלתי ליצור פסלים מעץ", הוא אומר. "לפני כן הייתי עובד בדירה על דברים קטנים כמו ציורים בגפרורים. רק כשהתחלתי לעבוד פה התחלתי לחשוב על דברים גדולים יותר, יש לי אפשרות וחלל לחשוב בגדול".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו