בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמית לוינגר בועט במוסכמות

בין ציורים, רישומים, פסלים, צילומים ועבודות וידיאו - בסטודיו שלו, שמשמש גם בית, עמית לוינגר לא שוכח את עברו ככדורגלן

5תגובות

עמית לוינגר אוהב להיות בבית. הבית הוא סטודיו. השהות בחלל היצירה מאפשרת ללוינגר לנסות לממש את הרעיונות הרגעיים והפנטסיות המופרכות ביותר, לרוב בסדר גודל קטן, בהתאם למרחב העבודה המוגבל.

לוינגר, בן 34, מתגורר זה שנה ברחוב לוינסקי שבדרום תל אביב. הבניין שנראה שגרתי מבחוץ מתגלה מבפנים כבניין מתוכנן להפליא, יפה להפליא, לולא צניעותו המודרניסטית היה נדמה כמפואר: כניסה רחבה לבניין חושפת מבואה עם רצפת משבצות בשחור לבן וגרם מדרגות שלאחר חצי קומה מתפצל לשני גרמי מדרגות הנפגשים שוב בכל קומה. דלתות עץ ישנות בכניסה לכל דירה.

אורי גרשוני

לוינגר, המתגורר בקומה הראשונה, פותח את הדלת לדירה רחבת ידיים ומוארת שאף מחדדת את הפערים בין הפנים האינטימי והשקט של המבנה לבין החוץ התוסס והעצבני המאפיין את רחוב לוינסקי כמו את כל האזור.

מדלת הכניסה אפשר לחלק את הבית לשניים. מימין חדר שינה ומרפסת ואילו משמאל הסלון, הסטודיו ומרפסת גדולה לאורכם. “הסטודיו” הוא החלל הפנימי שפתח גדול מוביל אליו מהסלון, אבל הוא גולש גם לתוכו. עבודות גמורות ועבודות בתהליך תלויות על הקירות: צילומים, ציורים ורישומים ופסלים.

“קשה לי להתחייב למדיום. אני נע בטבעיות ביניהם. בלימודים חשבתי שזה פיזור, היום אני מבין שזה מה שמדליק אותי. ציורים ורישומים אני עושה בתקופות ביניים, זוהי צורת הביטוי הכי מיידית שלי. אבל גם אז בטושים, אני לא סובל מכחולים”.

בחלל הסטודיו שולחן עבודה גדול המשמש את לוינגר לעבודות הדו־ממד, וכל השאר שרוי בכאוס. הוא מעיד על עצמו כמשולל יכולת לסדר ולארגן את המרחב. לוינגר עוד מתרגל לחלל הנוכחי, שכן הסטודיו־בית הקודם שלו היה אמנם במרחק הליכה, ברחוב העלייה הסואן, אבל היה שונה באופן מהותי: זה היה לופט גדול עם מעט אור ומפגש עם החוץ ואילו כעת הוא מנסה להסתגל לדירה שבה יש חלוקה לחללים. הלופט הקודם, הוא מספר, היה בעבר מועדון חשפנות וכשהוא נכנס אליו עוד היו בו מוט ומראות ענק.

“אני עובד הרבה עם רדי־מייד, אני אוהב לעשות לאובייקטים הזרה, להסיט אותם לתפקידים אחרים. אין לי כללים לגבי האיסוף. יש כל מיני חפצים”, הוא מסביר. חתיכות פלסטיק, צעצועים העומדים בלב סדרת תצלומים מתגבשת, חלקי רפסודה מעבודות קודמות ובאמצע החלל ניצבת קובית זכוכית גדולה שמהווה את הבסיס לכמה מעבודותיו המרכזיות.

קוביית הזכוכית מתפקדת לעתים כבמה לפרפורמנס פיסולי או כתפאורה וסט לווידיאו: היא נולדה עוד בעת לימודיו במדרשה לאמנות בבית ברל ‏(סיים ב–2006‏), כשבתוכה הוצבה ממטרה שהשפריצה על דפנותיה עד שזו טבעה בתוכה. בתערוכה אחרת היא הוצבה במרכז החלל, חסומה למבט, מלאה בעשן, פולטת מדי פעם עננה קטנה החוצה “קצת כמו עליסה בארץ הפלאות”, הוא מדגיש. בימים אלה הוא מציג תערוכת יחיד ושמה “סימנים כחולים 2” בגלריה חזי כהן הסמוכה לביתו. במרכז עומד וידיאו חדש שצולם בתוך הקובייה. הסט שיצר בה עוד עומד בסטודיו - רקע כוכבים מלאכותי דבוק לדפנותיה.

שם התערוכה מרמז בין היתר על עברו ככדורגלן ועל משיכתו הרבה לספורט בכלל ולכדורגל בפרט. “אני עף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה”, הוא מצטט את סיסמתו של המתאגרף מוחמד עלי. “כך אני מרגיש באמנות. אני חש משהו בשיטוטי ובוחר כיצד לעקוץ. כבר בלימודים הרגשתי כך”.

לוינגר נרשם ללימודי אמנות ללא כל השכלה או רקע אמנותי מוקדם. הוא התעתד להיות שחקן כדורגל מקצועי. הוא שיחק בהפועל כפר סבא, ולפני הפריצה, כשקיבל זימון לנבחרת ישראל שבר את רגלו, פציעה שממנה התקשה לחזור.

אחרי הצבא עבר לכפר בגליל ועבד במשך שנתיים כמדריך עם נוער בעל צרכים מיוחדים. הוא מספר שכבר לא צובט לו בלב לחשוב על העבר, והוא דווקא מושפע מאוד מהכדורגל, מהמונחים, מהשפה ומהדימויים. הוא מספר שבעבר צילם עבודה בהילוך אטי שבמרכזה השחקן מראדונה. כמו כן, הוא נזכר בחוויה שעבר בסוף לימודיו. “היתה לי פגישה עם הוועדה של קרן שרת שהסתכלה על תיק העבודות שלי, שאלו מאיזה אמן אני מושפע, ועניתי להם מזינדין זידאן. מיותר לציין שלא קיבלתי קרן שרת”, הוא צוחק.

עבד לתשוקה

מיקום: רחוב לוינסקי בתל אביב
זמן: שנה
גודל: 20 מ”ר


“בדרך כלל כל עבודה היא סוג של פנטסיה. לפעמים זה רעיון שאני הולך אתו בראש הרבה זמן, או חלום, מחשבה מצחיקה. הקשר ביניהם הוא תשוקה. חייבת להיות תשוקה. היא יכולה להתחיל מהרעיון הכי פשוט בעולם אך תוך רגע הכל מסתבך ואני נהפך לעבד שלה”. לוינגר עובד לפרנסתו כארט דירקטור ומעצב חלונות ראווה. “בגלל העבודה אני מסתובב המון. בשיטוטים האלה אני מוצא גם חומרים לעבודות שלי שיכולות לגדול מחפץ או משהו שראיתי ברחוב”. הוא טוען שאין הפריה בין התחומים ויותר מכך הוא מסביר שהחל לעבוד בתחום בדיוק בשביל להפריד בין העבודה והאמנות. “קיוויתי שהפרילנסיות תאפשר לי ניידות, בחלוף השנים זה נהפך למורכב יותר”. באופן כללי, מסביר לוינגר, הוא אוהב להיות כמה שיותר בבית, לצד כלבתו העיוורת ומכמירת הלב נורה. “יש משהו בזה שאני יוצר להפקות ויש הרבה לחץ ובלאגן שלפעמים מחייב אותי לצאת מהבית. לפעמים זה עוזר אך לפעמים זה גם פוגע בתהליכים”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו