בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הציירת מיה זר מרגישה כמו בבית

הסטודיו של הציירת מיה זר שוכן בדירתה במרכז תל אביב והיא מקפידה שיהיה ביתי ככל האפשר

תגובות

מיה זר נרתעת מחללים תעשייתיים וקירות בטון חשופים. הסטודיו שלה שוכן בביתה והיא אכן משתדלת שיהיה ביתי ככל האפשר, מעצימה את הסימביוזה המתקיימת ממילא בהימצאותם תחת אותה קורת הגג.

דירתה של זר ממוקמת במרכז שדרות רוטשילד ההומות בתל אביב, אשתקד סמל למחאה החברתית והשנה סמל לניצחון השיטה. זוהי דירה ישנה ורחבת ידיים שצביונה המקורי נשמר וכך גם חלוקת החדרים. הסטודיו נמצא משמאל לכניסה לבית. זהו חלל גדול ומואר, סלוני, ובקצהו מרפסת הפונה לשדרה. ניכר שזה לב הבית.

אורי גרשוני

חוץ משני כני ציור, פלטה, שפופרות צבע ומכחולים המרוכזים בחלקו הקדמי של הסטודיו, החדר שומר על תחושת ביתיות. שטיחים בגוני אדום מכסים את רצפת השיש, יש גם פרגוד סיני מעץ צבוע שחור ומצויר, פסנתר עם חוברות תווים ישנות צמוד לדלת הכניסה ומיטה מכוסה בדי טקסטיל צבעוניים בוהקת סמוך למרפסת, השולחת מבט אל העצים והשדרה.

“אחת לכמה זמן חולפת בראשי המחשבה איך היו הדברים אם הסטודיו היה במקום אחר”, אומרת זר, בת 50. “זה לא יצא אף פעם וגם לא בא לי. אני אוהבת שהסטודיו הוא כמו בית. אני אוהבת את העירוב בין השניים. כך אני עובדת, וכשאני מגיעה לקצה הריכוז אני קמה ועושה משהו ששייך לענייני הבית. חשוב לי גם שהסטודיו יהיה יפה. אני אוהבת שטיחים, אם היו לי עוד שכיות חמדה הייתי מכניסה אותן בשמחה. כמו סטודיות של פעם, של המאה ה–18”. בחדר גם מונחים ספרים של ציורי הירונימוס בוש, רפאל וציור קדם־רנסנסי.

זר מתגוררת בבניין זה יותר מ–18 שנים, עוד מלפני שילדה את בתה הבכורה לילי. תחילה התגוררה המשפחה בדירה דומה בקומה למעלה. “יש לי בעלת בית מזן נדיר של אנשים”, היא מספרת. “הם בעלי הבניין מאז שהוא נבנה. יש לי אתם יחסים על גבול המשפחתיים”.

זר מרבה ליזום שינויים. היא מעידה שאינה אוהבת לנקות את הבית, וכשהיא כן מגייסת כוחות למאמץ הוא מלווה ברוויזיה: “אני דוחפת את הפסנתר, מזיזה ארונות ומחליפה חדרים. הסטודיו שלי היה בכל אחד מחדרי הבית”. אשר למיקומו הנוכחי, “זה הלופט שלי. אני ישנה בו, הבן שלי רואה פה טלוויזיה, חברים באים, זה מרכז הבית”, היא אומרת ומצביעה גם על שני חתוליה השרועים בפינות שונות בחדר.

עם זאת, נדמה שבתקופה האחרונה הבינה זר שגם בשימוש המעורב צריך לעשות סדר. היא הוציאה חפצים רבים מהחלל, בהם פינה אכילה מרווחת. החלל חולק לשניים: החלק הקדמי הסמוך לכניסה מוקדש לציור ואילו החלק הפנימי נותר כמות שהוא. “הסטודיו החל לתפוס יותר נוכחות בבית ובחיים”, היא מספרת. “גם התחלתי ללמד אחרי הצהריים”.

מאז ומעולם עבדה זר באור יום; לעולם אינה עובדת באור חשמל. כבר בשנות העשרים לחייה, כשהתגוררה בפאריס כמה שנים והחלה לעסוק בציור, עבדה בבית בבקרים. “היתה לנו דירה ברובע מאוד עממי בפאריס, זו היתה הפעם הראשונה שישבתי והתחלתי לעבוד בציור. לקום בבוקר ולצייר. זה הרגע שבו הציור התחיל להיות הדבר שאני עושה”, היא מספרת. כשחזרה לישראל ונולדו ילדיה ‏(לילי ואיליה‏), ההרגל נשמר. “בבוקר הילדים הלכו לבית ספר והבית היה שקט לעבודה”.

זר, ציירת פיגורטיבית חובבת ריאליזם, מודה כי האור בדירה אינו אידיאלי, אך היא מצליחה להתחמק מהאור הבא מן המזרח, מווסתת את זה הדרומי בעזרת התריסים ומסתדרת היטב.

לשחרר את התלות במודל

מיקום: שדרות רוטשילד בתל אביב
זמן: 18 שנים
גודל: 35–40 מ”ר

זר, שזכתה לפני כשלוש שנים בפרס על־שם חיים שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית והציגה תערוכה במוזיאון תל אביב, מודה כי נאמנותה המוחלטת לייצוג ריאליסטי חריף - מתערערת. “בשנתיים האחרונות אני יוצאת די הרבה החוצה, לוקחת כן מתקפל והולכת לצייר בים. לאחרונה אני מנסה לחפש משהו במה שעשיתי כל השנים - להסתכל על איזשהו מודל של הקשרים לתוך אמנות, לשחרר מעט את התלות במודל שאני רואה”.
בדיוקן עצמי שציירה לאחרונה היא נראית בתנוחת גוף זרה, טבועה ברקע בגוני חום, המכיל משקל היסטורי ותרבותי. “זה נורא מסעיר אותי, אני מרגישה שאני מגרדת מקום חדש”, היא אומרת. “אני משתדלת להציף את עצמי בדימויים מעולם האמנות מכל מיני זמנים, מרומא ועד אמנות גרמנית בת זמננו. אני מרגישה שאני מסתכלת על דברים, גם ציורים וציירים שאני מכירה, בעיניים חדשות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו