בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטודיו הריק של גדעון גכטמן

ארבע שנים אחרי מותו של גדעון גכטמן, הסטודיו שלו בביתו בראשון לציון מכיל יצירות המכוסות בסדינים, פינת עבודה שנותרה מיותמת וגם תובנה שהנחתה אותו ולפיה אך ורק בסטודיו היצירה קרובה למציאות שלה

2תגובות

הטור האחרון של המדור “ביקור סטודיו” מתארח בסטודיו של האמן גדעון גכטמן, שמת השבוע לפני ארבע שנים. מכיוון שיצירתו עסקה בחולי, במוות ובסופיות החיים, וכן בהנצחה וזיכרון, מעניין לבדוק את תחושות הנוכחות וההיעדרות שלו בסטודיו שלו לאחר מותו שלו.

ביתו של גכטמן נמצא בשיכון מזרח בראשון לציון וכיום מתגוררת בו בגפה אלמנתו של האמן, השחקנית והזמרת בת שבע צייזלר גכטמן. הם רכשו את הקרקע יחד עם האמן דוד וקשטיין, וכל משפחה הקימה את ביתה כראות עיניה. שלט מתכת כסוף מקובע על גדר הבית ומורה על השם הכל כך מזוהה בכתב “גכטמן”, שהידהד ממודעות האבל הרבות שיצר האמן מאז 1975, אז פירסם את מודעת האבל העצמית הראשונה בעיתונים “הארץ” ו”ג’רוזלם פוסט”. נוכחות מוכרת זו אינה מצליחה לעמעם את התחושה המטרידה והמצמררת שבמפגש.

אורי גרשוני

הבית הפרטי, הצנוע במידותיו, נהפך במשך 33 השנים שהמשפחה חיה בו למעין מוזיאוליאום, מושג שליוה את יצירת גכטמן מסוף שנות ה–70. על קירות הבית בקומה הראשונה, שהיא קומת המגורים, תלויות עבודותיו של גכטמן, בהן סדרת תמונות שחור־לבן של מיטת חולים שהוצגה בתערוכתו המכוננת “חשיפה” ב–1973 בגלריה יודפת בתל אביב. בתערוכה זו הוא חשף והציג בהרחבה את מצבו הבריאותי השברירי לאחר ניתוח לב ראשון וזמן קצר לפני ניתוח שני. עוד מוצגות שם עבודות מאת אמנים אחרים שהיו קרובים לגכטמן והוא החליף עמם יצירות: הדפס רקפות של משה גרשוני, עבודה על נייר של מיכה אולמן, ציור של ציבי גבע ועוד.

לצד כל אלה, על השידות בבית תלויות תמונות של גכטמן, של בנו יותם שמת לפני 14 שנים ממחלת לב מולדת, ותמונת הבן הנוסף, נועם. פניו של יותם, כפי שניבטים מתצלום שחור־לבן, מוכרים מעבודותיו של גכטמן, מהתערוכה “יותם” שאותה יצר לזכר בנו והציג בין השנים 1999–2000 במוזיאון הרצליה, במשכן לאמנות בעין חרוד ובגלריה ברחובות.
מדרגות עץ במרכז הבית, סמוך למסדרון המוביל לחדרי השינה, מובילות לסטודיו של גכטמן, שאותו בנה לדברי אלמנתו במחטף, בעת שהיא נסעה לחו”ל עם חברה. הדלת, שאותה נהג לנעול כשנכנס לסטודיו ולאחר מכן בצאתו ממנו, היתה פתוחה. מצדה הפנימי תלוי הפוסטר שליווה את התערוכה “יותם” ובו נראה טווס צבעוני ומרהיב ניצב על פדיסטל שיש בהיר וקלאסי.

רצועת חלונות עם מסגרות עץ עבות לאורכו של הסטודיו, מול דלת הכניסה, הציפו את החלל באור. תחושת הלובן אינה נובעת רק מהאור החזק השוטף את החלל אלא גם מריבוי העבודות והאזורים המכוסים בדים לבנים, כעין רוחות רפאים. בדצמבר 2013 עתידה להיפתח תערוכה רטרוספקטיבית של גכטמן במוזיאון ישראל בירושלים ומרבית העבודות כבר יצאו מהסטודיו.

לפי צורת הסדין אפשר להתחקות אחר העבודות המכוסות: אגרטלי שיש הדומים לפסל החוץ המובחן של גכטמן המוצב ברחוב אבן גבירול בתל אביב, סמוך לשדרות נורדאו, בצבעי השיש הירוק שנעשו למזוהים עמו; מארז מוארך ופאלי של אחד מפסליו המאוחרים של האמן, טילי קסאם שאותם הציג ב–2008 בתערוכה “מתקן שיגור” בגלריה שלוש בתל אביב; עגלת שיש ירוק, שידה רפואית ועוד. מבעד לניילון פצפצים נראה פסל טווס, שאחיו הצבעוני מצוי באוסף האמנות הישראלית של מוזיאון ישראל.

עודד לבל

שטחו של הסטודיו הוא 04 מ”ר. מימין לכניסה נמצאת פינת העבודה של גכטמן, שנותרה כשהיתה, עם שולחן עבודה, שעליו מחשב נייד מיושן, מדפסת, כלי כתיבה ועגלת כלי עבודה על גלגלים בסמיכות. כיסא העבודה והשולחן פונים לצד הנגדי לחלון ומישרים מבט לעבר מתקן עץ רחב ידיים שעמד במרכז התערוכה “חשיפה”. על המתקן מוצמדים ניירות ובהם נתונים רפואיים של גכטמן בהכנה לניתוח הלב הפתוח שעבר, על גב המתקן היו מונחות מבחנות השתן שהציג. מעל המתקן - מדפים ועליהם חלקי פורצלן ששימשו אותו לעבודות רבות.

מימין לפינת העבודה מוצבים מדפי ברזל ועליהם מסודרים בקפידה ספרי אמנות של גדולי האמנים שהעניקו לגכטמן השראה, ברובם פסלים ואמנים קונצפטואלים: הנרי מור, מרסל דושאן, ברוס נאומן, הפיסול של פיקאסו, ברנוקזי ואחרים. לצדם קטלוגים, כתבי עת וספרים שבהם הופיעו יצירות של גכטמן או מאמרים על עבודותיו. במדפים התחתונים ובשידה נוספת מצטופפים עשרות קלסרים.

גכטמן שמר ותיעד כל פתק ופתקה. קלסרים אחדים מכילים מידע ומסמכים על מצבו הרפואי מאז שנות ה–70 וכן על מחלתו של בנו. אחרים מכילים חומרי הוראה או מכתבים. גכטמן ראה לנכון לשמור בצורה שווה ונטולת הייררכיה קבלה על פורמייקה שרכש לצורכי העבודה, מסמך לתמחור עבודותיו, מכתב שקיבל מאוצר או מוזיאון בארץ ובחו”ל וביקורת אוהדת בעיתונים או בכתבי עת. כמו כן, גכטמן שמר והעתיק בכתב ידו הגיגים, לעתים בשורה אחת ולעתים לאורך כמה דפים.

מאז תחילת שנות ה–70 שאף גכטמן לשלב בין האמנות לחיים. באחד הקלסרים מצוי טקסט בכתב ידו המתעכב על תפקידו של הסטודיו בקישור הזה. גכטמן ציטט ממאמר של דניאל בורן על “תפקיד הסטודיו”, שראה אור בכתב העת “אוקטובר” ב–1971, ותירגם מתוכו לעברית: “חשיבות הסטודיו: זוהי המסגרת הראשונה, התחימה הראשונה שעליה יישענו כל המסגרות/תחימות הבאות. עבודות הנוצרות בסטודיו חייבות להיתפש, אם כן, כאובייקט הנתון למניפולציות אינסופיות. לשם כך, חייבת העבודה מרגע יצירתה להיות מבודדת מן העולם הממשי. עם זאת, בסטודיו, ורק בסטודיו, היא קרובה ביותר למציאות שלה, מציאות שממנה תמשיך להתרחק”.

גכטמן עצמו כינה את הסטודיו במסמך “משרד” ולא ראה בו את המקום המסוים המשקף את האמן, את טבעו ואת נטיותיו. לא בכדי קשה להתחקות בסטודיו אחר הרגלי העבודה ואחר האמצעים והתהליכים של יצירת העבודות, שכן גכטמן נהג “להוציא עבודה החוצה” והשתמש באנשי מקצוע ושירותי קבלן. גם אם הוא כיוון לחלל הסטרילי, לקובייה הלבנה המכילה ולובשת צורה של האמנות המוצגת בה, הרי מאז מותו, אין דבר החי ומייצג את יצירתו יותר מאשר הסטודיו הריק שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו