רדיו חזק

בתוכניות הרדיו שלו ניסה ולטר בנימין להיעזר במדיום החדש כדי לעודד את המאזינים ליצירה עצמאית ולחשיבה פוליטית ביקורתית

אבנר שפירא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבנר שפירא

בחיבורו "הרהורים על הרדיו" מתחילת שנות ה‑30 טען ולטר בנימין כי הקול הרדיופוני, על חיתוכו ושפתו, משמש כשלעצמו מקור משיכה שיכול להקסים את המאזינים, גם בלא קשר לתכנים שהוא משדר. לטענתו, יש שדרנים שקולם מכשף את המאזינים גם אם הם משדרים את תחזית מזג האוויר.

עניינו של בנימין בגלי האתר לא התמצה בדיווחים על שינויי אקלים במובן המטאורולוגי, אלא גם נגע לתמורות באקלים החברתי, התרבותי והפוליטי בתקופתו. בדומה לאינטלקטואלים ויוצרים בולטים אחרים ברפובליקת ויימאר, התגייס גם בנימין לפיתוחו של הרדיו, ששידוריו בגרמניה החלו בסוף 1923. במשך כמה שנים, מ‑1929 ועד תחילת 1933, הוא כתב ולעתים אף הגיש בעצמו תוכניות בשתי תחנות רדיו, האחת בפרנקפורט והשנייה בברלין.

בסך הכל הוא הכין בשנים אלה 85 תוכניות, בהן תסכיתים, סדרת תוכניות לנוער שהתמקדה באופיה של ברלין, הרצאות על סופרים ויוצרים דוגמת שטפן גאורגה, פרנץ קפקא וברטולט ברכט וסדרה שנקראה "המודלים של ההאזנה". בסדרה זו, שבנימין יצר יחד עם וולף צוקר, ביקשו השניים להעניק למאזינים עזרה מעשית בדו-שיח שהתפתח בעקבות סיטואציות יום-יומיות.

החוקר ג'פרי מהלמן ניסה בספרו "ולטר בנימין לילדים" (הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 1993) להסתמך על התסכיתים לילדים שכתב הפילוסוף לצורך ניתוח פסיכואנליטי של אישיותו. החוקר ברנד ויטה עמד בביוגרפיה "ולטר בנימין" (מגרמנית: קטיה מנור, מאגנס, 2003) על משמעותו הרחבה של הרדיו בעבור הפילוסוף. לדבריו, "בעבודתו העיתונאית של בנימין בתחום השידור אין לראות כלל וכלל עבודה שולית לצורך פרנסה בלבד. ההיפך הוא הנכון. כאחד החלוצים במדיום החדש רכש לעצמו את הניסיון שלימים נתן בידיו את הכלים לנסח את התיאוריה של יצירת האמנות נטולת ההילה.

פרנץ קפקא

"בנימין ניסה להשתמש במכשיר השיעתוק הטכני כדי לפעול נגד 'הכשרת מנטליות צרכנים נטולת רסן', ובאמצעות דפוסי שידור לעורר את המאזין ליצירה עצמאית", הוסיף ויטה. "רשות שידור המשנה את ייעודה וקולטת במידה כה רבה את מדיום השיח אמורה, באופן עקרוני, להסיר את 'ההפרדה בין מבצע לקהל' ולהיות למופת ל'תרבות עממית' חדשה".

דוגמה בולטת לאופן שבו אפשר להיעזר ברדיו כדי לעודד מחשבה פוליטית ביקורתית מצויה בהרצאה של בנימין על ברכט, ששודרה ב‑27 ביוני 1930. באותו שידור הציג בנימין את המחזאי והמשורר כ"מחנך, פוליטיקאי, מארגן". הוא ביקש לראות במר קוינר, גיבור רבים מסיפוריו הקצרים של ברכט, אב-טיפוס של המנהיג, אף כי "אין הוא דומה כלל וכלל למה שאנחנו מדמיינים לעצמנו כמנהיג; בוודאי לא איש המליצה, לא דמגוג, לא שחקן רב רושם או איש שרירים", כדברי בנימין. "עיקר עיסוקו מונח מרחק מילין רבים ממה שייראה היום כמנהיג, שכן מר קוינר הוא האדם החושב".

בנימין הטעים כי הסיפורים על מר קוינר צריכים לעורר "שאלות מוצקות ונחושות" בדבר העדר החשיבה של הפוליטיקאים, הפונים אל האינסטינקטים של ההמון ­ שאלות שלא איבדו מחשיבותן לחברה הגרמנית, ולא רק לה, גם זמן רב אחרי אותה הרצאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ