חוכמת רחוב

הקולנוען והאמן אבישי סיון למד מוולטר בנימין כיצד לעקוף את אחת המהמורות בדרך ליצירת סרטו "המשוטט"

נירית אנדרמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן

"ההשפעה הכי גדולה של ולטר בנימין עלי בזמן העבודה על הסרט הזה היא ההבנה ששיטוט לא חייב להיות גרפי, שזה לא חייב להיות אדם שהולך ממקום למקום. ממנו לקחתי את הרעיון ששיטוט יכול להתבצע גם בתוך התודעה, בין זמנים. כלומר, שיטוט במהות ולאו דווקא במרחב", כך אומר הקולנוען והאמן הפלסטי אבישי סיון, שסרטו "המשוטט" הוקרן ב2010 בפסטיבל קאן, במסגרת "שבועיים של הבמאים".

גיבור הסרט "המשוטט", שמגלם עמרי פירר, הוא צעיר חרדי, תלמיד ישיבה בן 19, בן יחיד להורים חוזרים בתשובה. הוא נוהג לצאת לבדו לשיטוטים ממושכים ברחובות, אבל התקף של כאבים עזים שפוקד אותו בליל שבת אחד משנה את חייו. בתחילה מאבחנים הרופאים כי מדובר באבנים בכליות, אך עד מהרה מתברר כי הצעיר סובל כנראה מבעיית פוריות ויהיה עליו לעבור ניתוח. בעקבות הבשורה הזאת אמונתו מתערערת ושיטוטיו מובילים אותו לשרשרת של מבחנים עצמיים והתנסויות.

"המשוטט של בנימין משוטט בין היתר בזיכרון, בזמנים של היווצרותו כאדם. זה סייע לי לפתור בעיה שהתעוררה בעת העבודה על הסרט", אומר סיון. "ניסיתי אז לברוח מכך שהמשוטט בסרט יצטרך לשוטט פיסית כל הזמן. רציתי להבהיר שהדבר כבר צרוב בעורו; שהסרט מדבר על משהו שכבר קרה ומה שאנחנו רואים הוא התוצאה של הצריבה הזאת. כך שההליכה הגרפית הפריעה לי.

"בזכות בנימין שיניתי את דפוס החשיבה שלי. הבנתי שאני לא חייב להראות את הגיבור רק הולך ממקום למקום, אלא אפשר גם להציג אותו מבצע ריטואלים. כך, למשל, הוא פותח שוב ושוב את המקרר ובוחן את הפריטים שבתוכו לא כדי לאכול משהו, אלא רק כדי להתבונן; הוא שותה מים פעם אחר פעם, והוא יושב שוב ושוב על המיטה בחוסר מעש ומביט אל החלון. הבנתי שכל מיני פעולות רפטטיביות יכולות להיות שיטוט בתודעתו של הגיבור".

בתחקיר שעשה לקראת הסרט עקב סיון אחרי קבוצה של צעירים חרדים, תלמידי ישיבה. "גיליתי שבחורי ישיבה הם המשוטטים, בהא הידיעה", הוא אומר. "ראיתי אותם נפלטים מהישיבה והולכים ברחובות כמו סהרורים. ראיתי שההליכה שלהם ברחובות לא נועדה להביא אותם למקום מסוים, אלא לסייע להם למצוא מפלט לנפש, לסייע למחשבה שלהם להיות רציפה. זה בעצם שיטוט פילוסופי".

השוטטות והאקראיות, מוסיף סיון, מעסיקות אותו בכל יצירותיו, הקולנועיות והפלסטיות. הן תפסו מקום מרכזי גם ב"טלנובלה של קולנוען בהקפאה", פרויקט תיעודי שצילם במשך שבע שנים ובו הנציח את האובססיה שלו להמשיך ליצור למרות הקשיים שבדרך. "השוטטות קוראת תיגר על הסדר הטוב, על ההפרדה בין עבר לעתיד", הוא מסכם. "כל כולה ניזונה ממשהו שהוא נטול מטרה, והיא מאפשרת מפגש עם החיים והתרגשות מהם".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ