שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האם אנחנו חייבים תמיד לנפנף בזהות המזרחית שלנו?

ההצגה "פנינה לב נייר" מראה שאפשר לעסוק באופן מורכב בזהויות מגוונות גם בלי להצהיר עליהן במפורש

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

כשאמרתי לחנה וזאנה גרינולד, במאית ההצגה ״פנינה לב נייר״, שאני באה לצפות בה, היא הזהירה אותי ש״זו לא הצגה על מזרחיות״. ככל הנראה חשבה שבעקבות ״פרחה שם יפה״ ו״פאפעג'ינה״, ההצגות הקודמות שיצרה, אצפה ליצירה נוספת שמקיימת דיון ישיר ונוקב במזרחיות. במובן מסוים הנחתי שגם הפעם אפגוש את המזרחיות על הבמה, אבל מעבר לכך אמרתי לוזאנה גרינולד, ״את אשת תיאטרון מעניינת ממוצא מרוקאי, והמדור עוסק בתרבות מזרחית, אז בזה נחתם הסיפור מבחינתי״. המחשבה שחלפה במוחי היתה, כמה מחניקה הציפייה שכל יוצר או יוצרת מזרחית ידברו רק על הדיכוי או רק על התרבות של ארץ המוצא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ