העיסוק בתכנים פמיניסטיים ומזרחיים הפך את גלית חוגי לסטנדאפיסטית הכי פוליטית בישראל

הסטנדאפיסטית גלית חוגי, פמיניסטית ומזרחית, לא פוחדת לצחוק על שום טאבו. מעל הבמה היא מדברת על טמפונים, היפסטריות מזרחיות והורים פרובינציאלים, ולא חוששת להביך כך לפעמים אפילו את קהל הבית. בקרוב גם צופי הטלוויזיה יתוודעו להומור נטול ההתנצלות שלה, בסדרה קומית חדשה שכתבה

גלית חוגי. משאירה את הבושה בצדצילום: אלון שפרנסקי
רוויטל מדר
רוויטל מדר

"אני שוכרת דירה בתל אביב. ואני גרה לבד. אבל בתל אביב אתה לא באמת יכול לגור לבד אז אני בעצם גרה עם אבא שלי בתור שותף סמוי. אבא שלי ומחלקת האשראי של בנק לאומי. אנחנו בעצם שלושה שותפים בשקר הזה שכאילו אני עצמאית וגרה לבד ומשלמת שכר דירה בכוחות עצמי" (גלית חוגי)

בשעת אחר צהריים של אחד מימי החמסין אני מגיעה לביתה של התסריטאית והסטנדאפיסטית גלית חוגי. לוהט בחוץ, וכשאני מתיישבת על הכורסה בפנים אומרות סבל היא מציעה לי סודה קרה. אני מתמסרת מיד לפתיחת הבקבוק, ובתוך שנייה פורץ ממנו זרם סודה לכל עבר. באופן לא צפוי, סצינת הפתיחה הזאת לא מעוררת בי כל מבוכה. אולי משום שחוגי, מצדה, רחוקה מלהתנפל בהיסטריה על סמרטוטי ניקיון. כמו שתי מזרחיות שדחו או לא הצליחו להפנים את "מורשת הניקיון המזרחית", אנחנו מנסות למחות את הטיפות בעזרת נייר טואלט, בעודי מתאמצת לנחם את עצמי ש״לפחות זו רק סודה… ועם החום הזה...״ כמה דקות אחר כך, כבר ישובה על ספתה, חוגי חותמת את האירוע בחיוך. ״טוב, בטח היית רוצה לגור עכשיו בתוך סודה״, היא אומרת וקולעת לתשוקתי, אבל גם מעוררת בי את התהייה איך היא מצליחה לגרום למי ש"לא נעים" הוא משפט מפתח בחייה להרגיש נוח גם בסיטואציה כזאת. התשובה לכך, אני מסיקה, טמונה כנראה בהומור שלה נעדר הבושה, שחף מכל התנצלות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ