למה הקולנוע הפלסטיני צריך להחליף את המפתח

ענאן ברכאת קורא לקולנוענים הפלסטינים לשבור את נרטיב הקורבן. עם צאת ספרו הגל החדש של הקולנוע הפלסטיני, הוא מסביר מדוע הוא מסתייג מהסרט חמש מצלמות שבורות ולמה הקדיש את ספרו לדוד פרלוב

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נירית אנדרמן

כוח משימה של אדם אחד פועל בעשור האחרון בקולנוע הפלסטיני. ענאן ברכאת הקים בנצרת לפני עשר שנים את בית הספר הפלסטיני הראשון לקולנוע, ומאז הוא נחוש ללכת בעקבותיהם של גדולי הקולנוע הצרפתי והאיטלקי. לא פחות. בדומה לגל החדש הצרפתי ולניאו־ריאליזם האיטלקי, הוא חולם להקים כאן, בקרב היוצרים הפלסטינים החיים בישראל, תנועה אמנותית חדשה שתצמיח שפה קולנועית חדשה, כזו שתאפשר לקולנוע הפלסטיני לפרוץ קדימה ולהטביע את חותמו בדפי ההיסטוריה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ