הדוקומנטריסט שמנצח את מייקל מור

גם בסרטו התיעודי החדש “בברקלי”, על האוניברסיטה הקליפורנית, מצליח פרדריק וייזמן לרתק בלי להציג עלילה. 
בשיחה אתו מספר הבמאי למה הוא שונא להטיף ולמה הפסיק להתעניין ברוע

נטע אלכסנדר
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נטע אלכסנדר
ניו יורק

באחת הסצינות הזכורות בסרטו התיעודי החדש של פרדריק וייזמן, "בברקלי" (At Berkeley), מדקלם סטודנט לתיאטרון באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה מונולוג שבו הוא מתייעץ עם קהל בלתי נראה בשאלה מה כדאי להכניס לקפסולת זמן שתיקבר בקמפוס. "אני מנסה לחשוב על חפצים שיבטאו איך חיינו וחשבנו במאה ה-21. משהו שיאפשר לדורות הבאים להבין את הרגע ההיסטורי הזה", אומר הסטודנט הנלהב. נראה שוייזמן – מהיוצרים הבולטים בקולנוע התיעודי האמריקאי - הוא הראשון לזהות את האירוניה בכך שהסרט עצמו הוא עדות מצוינת ל"רגע ההיסטורי הזה", שבו האקדמיה נמדדת בעיקר לפי מדדים כלכליים, מדעי הרוח נלחמים על קיומם וסיסמאות פוליטיות ריקות נזרקות לאוויר על בסיס יומיומי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ