למה כולם תוקפים את הבמאי של "כחול הוא הצבע החם ביותר" - קולנוע - הארץ

למה כולם תוקפים את הבמאי של "כחול הוא הצבע החם ביותר"

השחקניות שלו טוענות שהתנכל להן, והתקשורת תוקפת אותו. ראיון עם הבמאי הצרפתי 
עבדלטיף קשיש, שסרטו עטור הפרסים "כחול הוא הצבע החם ביותר" כולל את סצינות המין
 המפורשות והחושפניות ביותר בין שתי נשים שנראו אי פעם על בד הקולנוע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין

התחרות שהתקיימה השנה בפסטיבל קאן כללה מספר לא מבוטל של סרטים טובים כגון "בתוך לואין דייוויס" של האחים ג'ואל ואיתן כהן, "העבר" של הבמאי האירני אשגר פרהאדי, "סיפור משפחתי" של הבמאי היפאני הירוקאזו קורה־אדה, "צעירה ויפה" של פרנסואה אוזון, "נברסקה" של הבמאי האמריקאי אלכסנדר פיין, ואחרים; אך ברגע שנחשף בתחרות "כחול הוא הצבע החם ביותר", סרטו של הבמאי הצרפתי עבדלטיף קשיש, ששמו בצרפתית הוא "חיי אדל, פרקים 1 ו-2" (את ההבדל בין השמות אבאר בהמשך), היה ברור שזהו הסרט שצוות השופטים בתחרות לא יוכל להתעלם ממנו, לא בגלל אורכו (175 דקות) ולא בגלל סצינות המין הגודשות אותו ומתועדות באריכות ובאינטנסיביות חסרות תקדים כמעט, אלא משום היותו הסרט הנועז ביותר בתחרות מבחינת יעדיו הקולנועים ויכולותיו לממש אותם. השאלה היחידה שנשאלה בקרב העיתונאים בקאן שצפו בסרט היתה אם בשנה שבה סטיבן ספילברג מנהיג את צוות השופטים בתחרות, סרט כגון זה, שמבחינות רבות הוא כה מנוגד למיינסטרים האמריקאי שבתוכו ספילברג פועל, יוכל לזכות בכבוד שהוא ראוי לו. ובכן, לא רק ש"כחול הוא הצבע החם ביותר" זכה בפרס דקל הזהב אלא שגם שתי הכוכבות שלו, אדל אקסארשופולוס ולאה סיידו, זכו במשותף בפרס השחקנית הטובה ביותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ