סטיב מקווין מזכיר לארה"ב את עברה האפל

סלומון נורתאפ נמכר 
לעבדות ועבר בין בעלי אחוזות עד שיצא לחופשי. הבמאי הבריטי השחור
 סטיב מקווין, שעיבד את 
ספרו האוטוביוגרפי לסרט
 “12 שנים של עבדות”, 
מספר למה כלל בו סצינות התעללות קשות לצפייה

נטע אלכסנדר
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נטע אלכסנדר
ניו יורק

ב-28 באוגוסט 1963 מרטין לותר קינג ייחל לכך שהגזענות והאפליה יעברו מן העולם בנאומו "יש לי חלום". הוא נאם על מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון, לא הרחק משדרת פנסילבניה שבה – כחמישה עשורים מאוחר יותר - הנשיא השחור הראשון, ברק אובמה, ערך תהלוכת ניצחון היסטורית. אבל ב-1841, כשאמריקה היתה מחולקת בין מדינות שבהן שחורים מוגדרים מבחינת החוק כ"רכוש" של אדוניהם הלבנים לבין מדינות שבהן שחורים נחשבו לאזרחים שווי זכויות, שדרת פנסילבניה היתה מקום שונה לחלוטין. באפריל 1841, המוזיקאי השחור סולומון נורתאפ שהתפתה לנסוע מניו יורק לוושינגטון כדי להופיע עם שני אדונים לבנים שהציגו עצמם כ"אמני קרקס", התעורר בוקר אחד במרתף נטוש בשדרת פנסינלבניה כפות בשלשלאות ברזל. מכאן ואילך עבר במשך 12 שנים בין בעלי אחוזות לבנים בלואיזיאנה עד שהצליח להשיג את המסמכים המעידים שהוא "אדם חופשי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ