הורגת אותי ברכות |

גם כשהנשים שופכות דם על המסך, הן עושות את זה בעדינות

מקטניס אוורדין ועד ליסבת סאלנדר, הגיבורות הקולנועיות של היום מכסחות. האם הן משדרות מסר של העצמה או של דיכוי?

דייוויד קוקס
גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דייוויד קוקס
גרדיאן

הניצחונות של קטניס אוורדין אינם מתמצים ב"גמול הרבעוני" ובקופות הכרטיסים: היא הבטיחה את עתיד גיבורת הפעולה. לא שהעתיד הזה היה לוט בערפל, גם לפני ש"משחקי הרעב: התלקחות" טרף את הקלפים. על המסך הגדול, נשים נותנות בראש כבר זמן רב.

בשחר המילניום הנוכחי איבדו מכוחם הגיבורים גדושי הטסטוסטרון כמו סטאלון, ויליס שוורצנגר ודומיהם. הגיבורות של "טומב ריידר", "נמר, דרקון" ו"להרוג את ביל" חוללו שינוי מבורך בסוגה הזאת. מאז נפלו שלל גיבורים ממין זכר קורבן לחוסר ביטחון. וכך נותר שטח פנוי שגיבורות כגון ליסבת סאלנדר בעלת קעקוע הדרקון, הנערה הרוצחת האנה ו"היט גירל" מ"קיק אס" מיהרו להשתלט עליו. בחורות קשוחות הסתננו אל הממלכות הגבריות של "מטריקס", "פרומתאוס", "קפטן אמריקה: גיבור־העל הראשון" ו"הנוקמים". שלגייה מ"שלגייה והצייד" התגלתה כרוצחת מיומנת. אפילו הסרטים המצוירים לילדים לא נמלטו מהגל הזה: ב"שרק", הנסיכה שלטה באמנות הקונג פו; ב"אמיצה", היא היתה לוחמת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ