רלבנט |

מהסרט הערבי של יום שישי ועד מהפכת הקולנוע העכשווי במצרים

סרטו החדש של הבמאי המצרי שובר המוסכמות עבדאללה א־סיד, "מכל הבא ליד", מציג את הזמנים המשתנים דרך עיניו של משוטט עירוני

איל שגיא ביזאוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איל שגיא ביזאוי

כמעט מביך אותי לכתוב על זה היום, אבל צריך להודות: העניין שלי עם מצרים התחיל כמסע שורשים, שפשוט לא הסתיים. בסך הכל רציתי לראות איפה ההורים שלי נולדו כשנסעתי אז, בפעם הראשונה, לביקור בקהיר. זה היה לפני יותר מ–20 שנה. נסעתי עם אמא שלי, שחזרה לשם לראשונה 35 שנה אחרי שעזבה.

קהיר היתה שונה אמנם מכפי שזכרה אותה, אבל רחובות מסוימים, שלטים, כיכרות, חנויות, פסלי רחוב ובעיקר השפה - כל אלה בכל זאת היו לה מוכרים מאוד. לה ולי. לא נולדתי ולא גדלתי שם, אבל כל אלה היו מוכרים לי - קצת מהבית, קצת מסיפורים ובעיקר מהסרטים המצריים ששודרו בטלוויזיה הישראלית בימי שישי אחרי הצהריים. במיוחד זכורה לי התמונה שנגלתה לעיני מחלון האוטובוס מיד אחרי שחצינו את התעלה: פלאחים עובדים בשדה וביניהם מסתובב מי שנראה לי כבעל האדמה, מעין אפנדי, לבוש גלבייה ועליה עבאיה, חגור חגורת בד רחבה ולראשו מלופף טורבן. גם לסבא־רבא שלי יש תמונה בלבוש זהה. אבל יותר מכל הזכירה לי התמונה את הסרטים המצריים שעלילותיהם התרחשו בכפרים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ