"50 גוונים של אפור": עיסוק בסקס בצורה הכי לא סקסית

התסריט דל ועילג, הבימוי חסר השראה והדמות הראשית הגברית חסרת כל כריזמה – ובכל זאת הסרט "50 גוונים של אפור" הוא חשוב בשל האופן שבו הוא מייצג את היחס לסקס ברגע ההיסטורי הנוכחי

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

הדיאלוגים דלים ואף עילגים, הבימוי חסר השראה חזותית ומבין שני כוכבי הסרט האחד חסר כל כריזמה או נוכחות קולנועית, מה שמנחית מכת מוות לסיפור הניצב במרכז הגרסה הקולנועית של "חמישים גוונים של אפור", ספרה של הסופרת הבריטית אי־אל ג'יימס, שביימה הבמאית הבריטית סם טיילור־ג'ונסון. אולם, כאשר המדובר בתופעה חברתית ותרבותית עצומת ממדים כמו ספרה של ג'יימס (שלא אפרט כאן שוב את סיפור ההצלחה האדירה לה הוא זכה, וההתרגשות העצומה שעוררה ההפקה של הגרסה הקולנועית שלו, עוד כשהכריזו על השחקנים שיככבו בה, ועוד יותר כאשר הקדימונים הראשונים של הסרט עלו לרשת) פשוט לבוא ולומר שהגרסה הקולנועית של "חמישים גוונים של אפור" הוא סרט חסר כל חשיבות יהיה בגדר התחמקות ואפילו הטעיה. הסרט הוא אולי סתם סרט, אבל התופעה אליה הוא מתחבר איננה סתם תופעה, ולכן אי אפשר לפטור אותו בכמה מלים מועטות של זלזול.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ