סרט האימה הלירי ביותר

יצירתו של במאי הקולנוע הצרפתי ז'ורז' פראנז'י היתה מגוונת, אבל האימה שלטה ברבים מסרטיו. ב"עיניים ללא פנים" מ–1960 יש סצינות קשות לצפייה לצד תחושה של עדינות מפתיעה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

שמו של במאי הקולנוע הצרפתי ז'ורז' פראנז'י (1912-1987) אינו מוכר כאן אף שהיה היה אחד היוצרים הייחודיים ביותר בקולנוע הצרפתי אחרי מלחמת העולם השנייה. חשיבותו נובעת לא רק מאיכות סרטיו, אלא גם משום משייסד, עם אנרי לנגלואה, ב-1936 את הסינמטק בפריז, שהשפעתו על תולדות הקולנוע הצרפתי היתה עצומה.

יצירתו של פראנז'י היתה מגוונת, אבל האימה שלטה ברבים מסרטיו. ב-1949 ביים את הסרט התיעודי בן 20 הדקות "דם החיות", שתיאר בריאליזם אכזרי ללא תקדים את המתרחש בבית מטבחיים מחוץ לפריז. היו שטענו שאין זה מקרה שפראנז'י ביים סרט אכזרי זה כה בסמוך לתום מלחמת העולם השנייה. ב-1958 ביים פראנז'י את סרטו העלילתי הארוך הראשון, "La tete contre les murs", מתקפה על המתרחש במוסד לחולי רוח וב-1960 את סרטו השני, שבו אתמקד הפעם: "עיניים ללא פנים" ("Les yeux sans visage"), שהוא סרט האימה הלירי ביותר שאני מכיר (מבקרת הקולנוע האמריקאית פולין קייל הגדירה את הסרט כסרט האימה האלגנטי ביותר שהיא מכירה).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ