לא הגיע הזמן לקצוב את כהונתם של ראשי קרנות הקולנוע?

המהפכה שהתחוללה בקולנוע הישראלי פסחה על תחום אחד בו: כהונות מנהליהם של חלק מהמוסדות הנתמכים בכספי ציבור. אילו בעיות נוצרות כאשר בראש קרן הבוחרת באילו סרטים להשקיע עומד אותו אדם במשך שנים ארוכות, ומהן הסכנות שעלולות לצוץ כאשר הממסד הפוליטי יוכל להשפיע על תחלופת המנהלים במוסדות הקולנוע?

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נירית אנדרמן

שבועיים אחרי הסערה הגדולה בטקס חלוקת פרסי אופיר, אפשר לעצור לרגע ולסדר את המחשבות. דבריה של שרת התרבות והספורט, מירי רגב, בטקס אמנם היו פרובוקציה מתוכננת היטב של מי שמלהטטת בקלילות מרשימה בהלך הרוח הציבורי ובכלי התקשורת, אבל נדמה שבלהט היצרים התקשו רבים להבחין ברעיון חשוב אחד שהסתתר בין הררי הקלישאות והאי־דיוקים שנכללו בנאומה. קריאתה להחלפת ה"אליטה הקולנועית" מכלילה ומקוממת, טענתה שקרנות הקולנוע מתעלמות מן ה"שקופים" מבוססת על פניות של כמה יוצרים מתוסכלים שלא ברור אם תסריטיהם בכלל ראויים, ורמיזתה לכך שאוכלוסיות מסוימות מודרות מן המסכים תמוהה במיוחד לאור הגיוון הרב שהקולנוע הישראלי מביא אל המסכים בשנים האחרונות. ואולם, נושא אחד שהזכירה רגב בדבריה — קציבת הכהונות של ראשי המוסדות הנתמכים בתחום הקולנוע — בהחלט ראוי להתייחסות רצינית.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ