נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

בכל השנים האחרונות, בכל מקום שאליו הגיעה, בכל שיחה שהתפתחה בינה לבין אנשים שלא הכירו אותה, היה רגע אחד שחזר על עצמו. בכל פעם שליאת דאודי סיפרה על המשפחה שבה גדלה, היא נתקלה באותו מבט מופתע. תמיד היתה שם איזו לסת שנשמטה לה או זוג גבות שהתרוממו בהפתעה. "תמיד הסיפור שלי היה מעניין", היא אומרת, "בכל פעם שסיפרתי שההורים שלי ש"סניקים מבית שמש, ושיש לי 12 אחים ואחיות ושאני הבכורה, תמיד נדהמים. ואז שואלים: 'מאיזה מוצא את? מרוקאית? את לא נראית'. למה, כי יש לי עיניים כחולות ואני מדברת עברית יפה? זה חוזר על עצמו שוב ושוב, בכל פעם מחדש".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ