ג'ונתן דמי: אחד הבמאים החשובים ביותר בקולנוע האמריקאי מאז תחילת שנות ה–70

ג'ונתן דמי, שמת שלשום, התאפיין בראשית דרכו הקולנועית בשמחת חיים ובפראות. אחרי "פילדלפיה" דעך משהו ביצירתו ואבדו ממנה האנרגיה, התעוזה והלהט

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי קליין
אורי קליין

כשם אחד מסרטיו הטובים ביותר, בסרטיו של הבמאי ג'ונתן דמי שמת שלשום (רביעי), בן 73, היה משהו פראי. זו לא היתה פראות לשם פראות, אלא פראות שנבעה ממקור יצירתי מלא שמחת חיים ומלא שמחת יצירה קולנועית, שחוצה ז'אנרים, מערבת בין קולנוע עלילתי לתיעודי ומעטרת את סרטיו בהמון מוזיקה, מכל סוג ומקור אתני.

כך, לפחות, היה עד תחילת שנות ה–90, אז משהו דעך ביצירתו של דמי. גם אם הוא המשיך לעתים לביים סרטים שעוררו בי עניין, הם לא השתוו לסרטיו המוקדמים יותר. אבל עד ל"שתיקת הכבשים" מ–1991, כולל סרט זה שהיה אחד הסרטים המועטים בתולדות האוסקר שזכה בארבעת הפרסים הנחשבים ביותר, סרט, במאי, שחקן (אנתוני הופקינס) ושחקנית (ג'ודי פוסטר), היה דמי בעיני אחד הבמאים החשובים ביותר שפעלו בקולנוע האמריקאי מאז תחילת שנות ה–70.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ