אוסקר 2018: מתחת לאקטיביזם דה־לה־שמאטע מסתתרת שמרנות תהומית

על אף המלים היפות על הצורך בייצוג נשים ומיעוטים בקולנוע, מי שגרפו את מרבית הפרסים היו כרגיל הגברים הלבנים. ארבע השעות המשמימות של הטקס עוררו געגוע לימים שהוא נמשך 15 דקות בלבד

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נירית אנדרמן

הו כמה שהוליווד אוהבת להרגיש פוליטית, אקטיביסטית, מעודדת שינוי ומובילת דעות. וכמה בקלות היא מתרשלת ומוכיחה שוב שמתחת לאקטיביזם דה־לה־שמאטע הזה מסתתרת לה בעצם שמרנות תהומית מדכדכת עד כאב. הדבר היחיד בטקס פרסי האוסקר ה–90 שהצליח להאפיל על הצביעות הזאת היה השעמום. מעין רביכה מעובדת ומהונדסת עד זרא המועברת בשידור חי, שללא כל הצדקה נמרחת על פני ארבע שעות ארוכות להחריד.

תגיות:

תגובות