קלוד לנצמן, האיש שניסה להבין את מה שאי אפשר

היוצר, שמת היום, שינה לנצח את הקשר בין הקולנוע וזיכרון השואה. ביצירתו האפית "שואה" בחר להימנע מקטעי ארכיון וביקש לתעד את הפרוצדורה של ההשמדה, פרט אחרי פרט, שלב אחרי שלב

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

בחייו וביצירתו ציווה לנו קלוד לנצמן, שמת היום (חמישי) בגיל 92, את זיכרון השואה. זה החל עם "שואה", יצירתו האפית (כך גם הגדיר אותה לנצמן), שתשע השעות ו-26 הדקות שלה עלו לאקרנים ב-1985, והיא שינתה לעולם ועד את השיח הקולנועי שהתקיים עד אז בנוגע לקשר בין הקולנוע לזיכרון השואה. זה נמשך עד ל"אחרון הלא צדיקים", סרטו לפני האחרון, שבו התמקד היוצר ביחיד — במקרה הזה בדמותו השנויה במחלוקת של בנימין מורמלשטיין, אחרון ראשי היודנראט בגטו טרזיינשטט, והיחידי ששרד. שמו של הסרט התכתב עם ספרו המכונן של אנדרה שוורץ־בארט "אחרון הצדיקים" מ-1959.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ