נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

השוטרים נכנסו לביתה של ג'ניפר דזנג בשתיים לפנות בוקר. הם העירו אותה ואת בני משפחתה והודיעו שבאו לאסור אותה. "המנהיגים בבייג'ין שמו עלייך עין", הבהיר לה אחד מהם. כשניסתה לשאול מה העילה הרשמית למעצר, הוא חשב לרגע ואז אמר ברצינות רבה: "בגלל המחשבות שלך". זמן קצר לאחר מכן דזנג נכנסה בשעריו של "מחנה לחינוך מחדש" בבייג'ין והשער ננעל מאחוריה. "ביום הראשון הכריחו אותנו לשבת בישיבה שפופה, בראש מורכן ולהסתכל על רגלינו. אילצו אותנו להישאר כך, בלי תנועה, במשך 15–16 שעות, בשמש, עד שהחשיך. נשים מבוגרות רבות התעלפו. בשלב מסוים ביקשתי דף ועט כדי לבקש שיפסיקו זאת, וכששמעו זאת ניגשו אליי שני שוטרים עם אלות חשמליות. הם דחפו אותי החוצה, גררו אותי על האדמה בחצר, והפעילו את האלות החשמליות שלהם על כל מקום בגופי. זה היה נורא, מעבר לכל תיאור. עצמתי את עיני, חיכיתי שזה ייגמר, עד שלבסוף איבדתי את הכרתי".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ