"הנוסע השמיני": הסרט שבו נבהלתי באמת

בניגוד לסרטי המדע־בדיוני שבאו בעקבותיו והתמקדו בקצב מהיר, "הנוסע השמיני" לקח את הזמן, והדרך אל רגעי ההלם היא שעוררה את האימה. אורי קליין חוזר אל היצירה שהפכה את הבהלה לפרנויה והוסיפה לה גם אמביוולנטיות מגדרית

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

אילו נשאלתי מהו הסרט המשפיע ביותר בתולדות הקולנוע המדע־בדיוני המודרני, לא הייתי משיב, כפי שאולי צפוי, "2001, אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק מ–1968 — אלא "הנוסע השמיני" של רידלי סקוט, שבימים אלה מציינים 40 שנה להופעתו ב–1979. סרטו של קובריק הוא אמנם הגדול מבין השניים, אך הוא יצירה כה ייחודית ואקסצנטרית, מסה הגותית אניגמטית במסווה של הרפתקה בחלל, שגם אם דימויים מתוכו הותירו את רישומם על סרטים שבאו בעקבותיו, הוא נותר אירוע בלעדי בתולדות הקולנוע, שאחד מיעדיו היה חקר הקולנוע עצמו כאמנות וכטכנולוגיה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ