תרבות רעה

אדם דרייבר הוא לא רק שחקן אדיר, הוא נס של ממש. תשמעו למה

אדם דרייבר הוא השחקן הגדול של דורו. אז למה אני חושב עליו דווקא במכון הכושר?

ניסן שור
ניסן שור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסן שור
ניסן שור

לפני כמה חודשים התחלתי להתאמן במכון כושר. בחרתי במכון הכי שומם, הכי ריק מאדם שיכולתי למצוא. רחוק ככל האפשר מחובבות הספינינג הג׳יהאדיסטיות ומרימי המשקולות מנופחי הסטרואידים שמפמפמים את עצמם לדעת לצלילי מוזיקת האוס קופצנית. שלא יביטו בי, בגופי הצנום, המתפתל, מתנשף ומזיע, ושלא אשווה את עצמי לאחרים, גדולים ממני, שריריים ממני, חתיכים ממני. יש מי שעבורו מכון כושר הוא בית מקדש עם מראות גדולות. עבורי, זהו מקום שמגיעים אליו בלית ברירה. כמו הוספיס לחולים סופניים. אתה שם כי הגוף המזדקן שלך דורש תחזוקה בלתי פוסקת. בשנים האחרונות התאמנתי ב-TRX ושרדתי כדי לספר ועכשיו אני במכון. מנפח את השרירים הרופסים שמסרבים להתנפח. מסיים את האימון וחומק הביתה במהירות, בקלוני ובבושתי. ממה נובעת המבוכה? אולי מתוך התפישה הסטריאוטיפית, שבפער בין גוף ונפש, עדיפה הנפש הנשגבת, ואילו הגוף הוא אכסניה זמנית שהמטפחים אותה באדיקות מוגזמת בוודאי לוקים ביכולות שכליות לא מי יודע מה מרשימות, בואו נגיד את זה ככה. ויש גם את העניין הזה של רגשות הנחיתות. מה, אני לא רוצה קוביות בבטן? רוצה, בטח שרוצה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ