הטראומה הפרטית שלי: הבמאיות הצעירות של הקולנוע הישראלי מביאות אל המסך יותר ויותר סצינות אונס

גל הקולנוע הנשי בארץ הביא עמו גם ריבוי מפתיע של סצינות אונס. מדוע כל כך הרבה במאיות ישראליות בוחרות לאחרונה לעסוק באלימות מינית? והאם הבחירה לביים אונס היא התשובה הנשית לעיסוק בהלם קרב?

נירית אנדרמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך "שש פעמים". הצית את הדיון בגבולות האונסצילום: שרק דה מאיו
נירית אנדרמן

זוהר, פקידה בצה"ל, אחת מגיבורות הסרט "אפס ביחסי אנוש", נחושה להיפטר מבתוליה. היא שמה עין על חייל קרבי חמוד שמגיע לבסיס, ומחליטה שהוא שיגאל אותה מהם. הדייט שלהם מצליח להיות כישלון מפואר, לאחר שקבוצת חיילות מצטרפת לשולחן שלהם ומשתלטת על תשומת לבו של העלם, ובכל זאת, בסופו של דבר, לאחר שכולן עוזבות, מנגינת פסנתר רומנטית ודביקה במיוחד מצליחה לאחד בינה לבינו. הוא מחייך אליה חיוך מתוק במיוחד, היא משפילה מבט מחויך במיוחד, וכך, יד ביד, הם יוצאים אל חשכת הלילה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ