"יצורים ליליים", סרטו השני של טום פורד, ממשיך את הפיכתו ממעצב אופנה לבמאי

בשנות ה90 טום פורד היה נער הזהב של תאגידי האופנה, מעצב כל־יכול עם קול מובחן בתרבות וקשרים מסועפים עם ידועני עולם. כשהשיטה התחילה לפעול נגדו הוא איבד בבת אחת את עולמו, אבל קם והמציא את עצמו מחדש כמעצב, איש עסקים ובמאי. עכשיו בא סרטו החדש, "יצורים ליליים", ומלמד שטום פורד מפעם הוא גם טוד פורד החדש שחר אטואן

שחר אטואן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טום פורד, 2009
שחר אטואן

נשים שמנות מעורטלות, לא בהכרח צעירות, מפזזות בשמחה מופגנת ובהילוך אטי. כמה מהן מנופפות בדגלוני ארה"ב, אחרות בפונפונים של מעודדות, לגופן אביזרים כמו סרטי בד, כובעים או כריות כתפיים שאינם מצניעים כלל את אבריהן האינטימיים. כך נפתח סרטו החדש של טום פורד "יצורים ליליים" (שעלה לאקרנים בישראל ב–12.1), אך הנשים האלו אינן היצורים הליליים שאליהם מכוונת כותרת הסרט. למעשה, זו הפעם הראשונה והאחרונה שהן מופיעות בו, וכשכתוביות הפתיחה נעלמות, הצופים מגלים כי הן חלק מתצוגת אמנות בגלריה שהמנהלת שלה היא גיבורת הסרט, סוזן מורואו (איימי אדמס). אבל בין שהן דמויות בעלילה או בסרט־בתוך־סרט, הסצינה הזאת כבר עוררה ביקורת חריפה. נגד פורד, בעבר מעצב־על שהעלה למסלול נשים שרזון הוא תו ההיכר הראשוני שלהן, נטען כי עשה כאן פאט שיימינג (ביוש של שמנים). "אני מעדיפה שטום פורד לא ישתמש בגופן העירום של נשים שמנות כגימיק אוונגרדי עד שיחליט ללהק שחקנים בממדים דומים כבני אדם", נכתב באחת מהביקורות, וזו היתה הרוח הכללית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ