מסע בסן פרנסיסקו בעקבות "ורטיגו", במלאות 60 שנה לאחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע

חדר 401 במלון "אמפייר". המפרץ שקים נובאק קופצת אליו, רק כדי שג׳יימס סטיוארט ייפטר מהמקטורן וימהר להצילה. המיסיון שהיה לאתר עלייה לרגל. מסע בסן פרנסיסקו בעקבות "ורטיגו", במלאות שישים שנה ליצירה הקולנועית שבה הפך היצ׳קוק את האובססיה ליפה בערים – ליפֶה בסרטים עם היפה בנשים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
60 שנה לוורטיגו
עומר שוברט
עומר שוברט

1. ״אדם אחד יכול לשוטט, שניים תמיד הולכים לאנשהו״ (מדלן אלסטר)

הרגליים כואבות, הגב מבקש רגע של מנוחה, אבל דבר מה אינו מניח, לא מאפשר לעצור. עוד שיפוע בלתי אפשרי, עוד הצצה אל המפרץ, עוד זווית אל הגשר, עוד בית ויקטוריאני מושלם שלעולם לא יהיה שלך, עוד תור אינסופי שבסופו - ממש לא חשוב מה בסופו, זה לא העניין. זה אף פעם לא העניין. גם לא היופי הבלתי ניתן לעיכול, שמהול - כעת יותר מאי פעם - בדלות שנתקעת בגרון. העניין הוא השיטוט עצמו, שבשלב מסוים, בעיר המסוימת מאוד הזאת, נהפך לאובססיה. אובססיה לאותה התרחשות בלתי צפויה, לאותו מפגש אקראי שתמיד מזדמן, למקריות החמקמקה שכאן היא אף פעם לא מקרית. אלפרד היצ׳קוק היה בסך הכל אובססיבי אחד מני רבים, הפך את האובססיה ליפה בערים ליפה בסרטים עם היפה בנשים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ