"אחרי אישורו של חוק הלאום, רבים אמרו לי לא להקרין את הסרט בירושלים"

הסרט "הדרך של סאמוני", המשלב בין אנימציה לצילומים חיים, חוזר אל המשפחה ששכלה 29 מבניה במבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה. בראיון מסביר הבמאי סטפאנו סאבונה למה דחה קריאות לחרם של ה-BDS, ומדוע לאחר שקרנות ישראליות סירבו לתמוך בו לא פנה לקרנות ערביות

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
"הדרך של סאמוני". "לוותר על הקרנה שלו בישראל זה הכי טיפשי"
"הדרך של סאמוני". "לוותר על הקרנה שלו בישראל זה הכי טיפשי"צילום: מתוך הסרט "הדרך של סאמוני" / פסטיבל הקולנוע ירושלים

במשך שלושה ימים היתה הילדה אמאל מוטלת על הקרקע. היא נפגעה בהתקפת טילי צה"ל על מבנה בפרבר כפרי של העיר עזה, ונותרה שרועה שם לצד עוד כמה עשרות הרוגים ופצועים מבני משפחתה. היא נפגעה בראשה, היתה מחוסרת הכרה, וכל מי ששרד את התופת היה בטוח שכבר אינה בין החיים. אבל אז, לאחר שלושה ימים, בן דודה שהיה במצב של הלם בעקבות ההפגזה, תפס מקל ובהתקף של אמוק התחיל להרביץ לעשרות הגופות שהיו מוטלות במקום. הוא התרוצץ ביניהן, היכה אותן, קיווה שכך יצליח להעיר את בני משפחתו ולהשיבם לחיים. אבל כל הגופות נותרו קפואות על מקומן. היחידה שלפתע הראתה סימני חיים היתה אמאל. הילדה הצעירה שנפגעה בראשה החלה לנוע, ואז במפתיע, התרוממה על רגליה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ