המסך הגדול קטן עליו: פרידה מניל סיימון
ניל סיימון, מחבר הקומדיות המצליחות ביותר בתיאטרון האמריקאי, איזן בכישרון רב בין הומור לפאתוס והצליח לגעת בהוויה האנושית. כיצד קרה שבמעבר למסך הגדול, יצירותיו נעדרו נשמה קולנועית סוחפת באמת?
ניל סיימון. טרם קם יורש פורה כמותוצילום: Gary Stuart/אי־פי
מהו הקשר בין ניל סיימון, מחבר הקומדיות המצליחות ביותר בתולדות התיאטרון האמריקאי, חלקן היו בעלות גוון יהודי בולט, שמת אתמול (ראשון), לוויטוריו דה סיקה, מהבמאים שהניחו את יסודות הקולנוע האיטלקי הניאו־ריאליסטי, שפרץ אחרי מלחמת העולם השנייה? שאלת טריוויה קולנועית זו עשויה להיתפש כמופרכת ביותר, אך קשר שכזה היה גם היה. הוא התהווה ב–1966, כשסיימון חבר לתסריטאי האיטלקי צ'זארה זוואטיני, מי שחיבר את התסריטים לכמה מסרטיו המוקדמים והחשובים ביותר של דה סיקה.