סליחות בלתי נסלחות: איך להתנצל נכון בעידן MeToo#?

"אני לא זוכר", "זו היתה התנהגות לא מקצועית", "סליחה אם פגעתי", "זה בגלל האלכוהול" — כל הדרכים להתחמק מהכרה מפורשת בפגיעה, שהיא העיקר מבחינת הקורבן. מסע בין סליחות מגומגמות של אנסים ומטרידים מפורסמים, וגם אחד או שניים שעשו את זה נכון

שירה מייקין - צרובה
שירה מייקין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הפגנת הנשים נגד דונלד טראמפ בלוס אנג'לס, בינואר
הפגנת הנשים נגד דונלד טראמפ בלוס אנג'לס, בינוארצילום: Jae C. Hong/אי־פי

מאז פרץ לחיינו עידן MeToo# בשנה שעברה, הוצפנו בשלל התנצלויות פומביות של גברים חזקים בתעשיית הבידור האמריקאית שנתפסו בקלקלתם וניסו לעשות בקרת נזקים. כל יום שחלף הביא עמו התנצלות חדשה, שנהפכה לסוגה ספרותית של ממש הנעה על הציר שבין המרגש למכעיס והפתטי.

בעוד התנצלות פומבית טובה יכולה לחולל פלאים ולסייע בהחלמה גם של הנפגעת וגם של החברה, התנצלות חלקית עלולה לגרום ליותר נזק מאשר תועלת ולהגביר את חוסר האמון של הציבור בקורבן. מרבית מכתבי ההתנצלות לקו בחסר במקרה הטוב והיו אינטרסנטיים במקרה הרע, רובם המוחלט כאילו נלקחו ממחולל התנצלויות גנרי. אבל מה הופך התנצלות לטובה? האם בכלל אפשר לבקש סליחה בצורה שגם תכבד את הנפגעת וגם את הפוגע? ומה הדרך הנכונה ביותר לרכוש מחדש את אמון החברה?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ