אורי זהר ניגש למצלמה, והישיר מבט: "זה נראה כאילו אני שמח, אבל מבפנים – חלל"

אחרי עשורים שבהם התחמק מאור הזרקורים, הסכים אורי זהר לככב בסרט תיעודי על אודותיו. בפתיחות מרשימה מספר בו הרב בן ה-82 על המאבק שמעולם לא הוכרע בין האל אליו הוא מתפלל מדי יום לבין האלוהים הישן שלו, זה עם המצלמה

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קולאז' שלוש תמונות של אורי זהר
אורי זהר. "אני לאט לאט מרגיש שאני לא מתגעגע"צילום: יעקב אגור

"פתאום יכולה לעבור בי איזו הרגשה, כאילו אני חי בחזרה בתל אביב, ואז אני מסתכל מסביבי ואומר 'רגע, מה אתה עושה כאן בעצם? מיהם הדוסים האלה? מה הם עושים פה איתי?' עכשיו, כנראה בזקנתי, זה מגיע מאיזה מקום עמוק בתת ההכרה, וזה קופץ לי פתאום, כמו איזה רפלקס. אני חוזר לעצמי. אז עשיתי לעצמי ניסיון אחרי כמה שנים. אמרתי 'אולי אני מרמה את עצמי? אולי באמת היה לי טוב שם?' אז לא התביישתי, צילצלתי לכל החברים. אולי ניפגש ככה בצריף של אביגדור בחוף שרתון? כולם שמחו שמחה גדולה והגיעו. חיבוקים, נשיקות, מתחילים לשתות, מעשנים, הכל טוב. שיחה וזה. השיחות אותן שיחות, הצחוקים אותם צחוקים, ואני משתתף, אני לא מנותק. אבל אני לאט לאט מרגיש שאני לא מתגעגע ממש. זה לא עושה לי טוב. אני כבר לא הייתי שם. אני הייתי במקום אחר. אחרי רבע שעה הרגשתי שאני רוצה לחזור לירושלים. זו היתה הרגשה של פער הולך וגדל".

תגובות