מדוע סרטי האימה הישראליים חוזרים שוב ושוב לצה"ל?

יותר ממחצית סרטי האימה שהופקו בעשור האחרון בארץ עוסקים בצה"ל, והתמונה שעולה מכולם זהה: חלום הבלהות הישראלי אינו מורכב משדים ומפלצות, אלא מהפנים שבמראה

נירית אנדרמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"מקוללים"
נירית אנדרמן

מדבר יהודה. שמש קופחת. נוף עוצר נשימה ושומם להחריד. יחידה של גבעתי מתכוננת לצאת לניווט בשטחים שכבר 40 שנה לא דרכה בהם רגל של חייל צה"ל. ג'ובניק עם מצלמת וידיאו, המשרת בדובר צה"ל, מצטרף לשניים מחיילי היחידה כדי לתעד את הניווט. עד מהרה, לאחר שהם מאבדים את דרכם במדבר, החיוך על פניהם קופא. הניווט גולש לשעות הלילה, המים במימיות אוזלים, מכשיר הקשר לא מתפקד, ושרשרת אירועים מוזרים הופכת את המשימה השגרתית למבעיתה במיוחד. שרת התרבות והספורט יכולה לאהוב את זה או לא, אבל סרטי אימה ידועים ככלי קולנועי יעיל לחשיפת החרדות הקולקטיביות של חברה, ו"מקוללים" — שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בארץ — חוזר ומוכיח שהקולנוע הישראלי אימץ דווקא את צה"ל כמקור מועדף ובלתי נדלה לסיפורי בלהות מקומיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ