כך ניצח הקולנוע התיעודי את העיתונות. תשאלו את מייקל ג'קסון

לא תחקיר עיתונאי הפיל את אר קלי או הביא עדויות חותכות נגד מייקל ג'קסון, אלא דווקא סרטי דוקו. "זו לא רק האמת, כמו רוחב היריעה והחופש להיכנס לפרטים", מסבירה הקולנוענית מיקה תימור מה היתרון של הנרטיב הקולנועי

נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
וייד רובסון ומייקל ג'קסון, מתוך "לעזוב את נוורלנד"
וייד רובסון ומייקל ג'קסון, מתוך "לעזוב את נוורלנד"צילום: Wade Robson archive/Amos Picture

מי שצפה בתוכנית הבוקר של רשת CBS לפני כשבועיים נקלע לוויכוח מרתק בין יוצר דוקומנטרי אחד לארבעה עיתונאים מנוסים. העיתונאית גייל קינג הטיחה בדן ריד, במאי הסרט "לעזוב את נוורלנד", שאלות קשות על החלטתו להגיש נרטיב חד צדדי ואף מגויס. "לא חשבת שזה הכרחי לשמוע מבני משפחתו או עורכי דינו של מייקל ג'קסון שיגיבו לטענות הספציפיות?" שאלה, וריד לא הכחיש שהוא מוטה. "זה לא סרט על מייקל ג'קסון, זה סרט על וייד וג'יימס, שני ילדים קטנים שעברו משהו נורא", הסביר. "זה הסיפור שלהם". בתשובתו הקצרה ניסה ריד להזכיר שהוא בחר להסיט את המצלמה ממלך הפופ לקורבנותיו. קולנוע תיעודי יכול להיראות על פני השטח כמו תחקיר עיתונאי — אבל מטרתו אחרת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ